משמרות לילה הן זמן טוב להשלים פערים קולנועיים (או לימודיים) ו"השחקן" של רוברט אלטמן היה סיבה מספיק טובה לעבור מהשידור החוזר המיליון בערך של "חברים" או של "הרצועה" ולשקוע לסרט. חוץ מזה, הייתי חייב להתכונן למבחן וכמו כרגיל, כשזה מגיע למצב של "חייב להתכונן למבחן" אני בד"כ עושה כל דבר אחר חוץ מלהתכונן. אז ראיתי את "השחקן" של רוברט אלטמן. וכמו בכל פעם (כמעט) שבה אני רואה סרט של רוברט אלטמן, אני מתרשם מהניים דרופינג שלו. הסרט עטור בהופעות אורח קצרצרות של כל מיני כוכבים. במקרה הזה, יש בזה הגיון: הסרט הוא בעצם סוג של כתב אישום של אלטמן נגד הוליווד והשיטה. אבל, עם כל הכבוד להופעות אורח, מדובר בסרט שנעשה ב-92' ובכל זאת, חל שינוי קליל במצבת הכוכבים מאז ועד עכשיו. קשה להתייחס לסרט כמו "השחקן" ממרחק של 14 שנים. ההתפתחות התקשורתית ובעיקר האינטרנט הביאו את הוליווד קרוב יותר לכולנו. אז, זה יכל להיות מעניין. היום זה קצת אנכרוניסטי והאמת היא שדי עצוב לי להגיד את זה על סרט שיצא, סה"כ לפני 14 שנים. OK, אז מה בעצם קורה שם. טים רובינס הוא מפיק הוליוודי נוצץ וחלקלק, עם כל המניירות המתבקשות, על מעמדו בחברה בה הוא עובד מאיים צעיר נוצץ ומצליח לא פחות ומעבר לכך, הוא רוצח בפרץ זעם תסריטאי צעיר. בשאר הסרט הוא מנסה לתמרן בין חשדות המשטרה ומעמדו בחברה. יש המון ביקורת על הוליווד ועל השיטה, על איך שהיא אוכלת כוכבים צעירים ועל "לא לעולם חוסן" וכו'. אם זה לא היה במהלך משמרת לילה הייתי יכול להתעמק בזה עוד יותר, ואם זה לא היה בא לי אחרי "מלהולנד דרייב" שהיה כתב אישום מוצלח (אם כי ערטילאי) הרבה יותר כלפי הוליווד, יכול להיות שממש ממש הייתי נהנה. מי שאוהב את אלטמן בטוח כבר ראה את הסרט. מי שאוהב הופעות אורח קצרצרות יכול להנות מהסרט. ומי שסתם משועמם ונתקל בסרט באחת מהסינמות גם יכול להשקיע בו קצת זמן. העיקר שיש את טים רובינס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
