הבלוג של אילון

ג'רון רוברטס ורוג'ר פרינגטון עמדו מול המיקרופון המושט של כתב ערוץ הספורט והודו שאין להם מושג איפה דורון שפר נמצא. פרינגטון צחק על זה, וג'רון רוברטס אמר שהוא ממילא האחרון לדעת כל דבר שמתרחש בקבוצה. אפי בירנבוים אמר שהוא השאיר לדורון כבר 2 הודעות ודורון לא חזר אליו. כמה טוב ששאול אייזנברג המיותר טרוד בענייני מר"צ ולקח חופשה של חודש. היה מאוד עצוב אם גם היינו צריכים לשמוע אותו. את הויתור על דורון שפר כשחקן עשינו כבר פעמיים. בפעם הראשונה שהוא פרש ובפעם השנייה, בתחילת העונה הזו, שבה הוא גם טרח להכתים את כל הקריירה שלו כשחקן ואת הזמן שהוא ביזבז עלייה. הוא איש מיוחד דורון שפר, בכך אין בכלל ספק. הוא גם שחקן ענק. אולי אחד מהגדולים ובלי כל ספק אחד מהמעניינים ששיחקו פה, אלא שההתנהלות שלו בימים האחרונים (ואני מקווה שהיא באה אך ורק ממניעים טהורים ולא בגלל בעייה בריאותית) היא עצובה במקרה הטוב. האם כל מה שנזכור מהקאמבק השני של שפר הוא ההופעה הטובה בהפסד של הפועל ת"א לראשל"צ של גודס. זה הכל ? לא מגיע לנו יותר ? אני מבין שלדורון יש סדר עדיפויות משלו ויכול להיות שבאמת קצה נפשו בכדורסל התחרותי. עד כאן הכל ברור, אבל לדורון יש מעמד ציבורי. יכול להיות שהוא לא חפץ בו ויכול להיות שהוא מסרב לקחת חלק במשולש הקבוצה-האוהדים-השחקן או איך שלא נקרא לזה, אבל זה קיים. זה קיים והוא לא יכול להתעלם ממנו ובעיקר מאיתנו, האוהדים של הפועל ת"א, האוהדים של דורון שפר הכדורסלן הענק. it comes with the territory. ישנו שחקן כדורגל, בוא נקרא לו אייל ברקוביץ', שהצליח במשך השנה האחרונה שבה הוא שב לארץ, להחריב עד תום את מעמדו בעיני הציבור. בניגוד לבן דורו הערמומי, חיים רביבו, שהצליח לפרוש ולשמור על תדמית נקייה (טפלון יותר מגרנט), ברקוביץ' עשה כל שלאל ידו (ובעיקר פיו הגדול) לפגוע בתדמיתו בעיני הציבור. במקום שנזכור לברקו את הגאונות, הבעירה והרצון לנצח ולייצג את הנבחרת, אנחנו נזכור את השחצן כדורגל הזה בתור מי שהבטיח למכבי דאבל, הצליח להיות מורחק פעמיים ולהשתתף (מחוץ לשדה המשחק) בעונה המשפילה ביותר בתולדות המועדון המפואר הזה. זה לא צריך להיות ככה. בספורט המקצועני, אסור שזקנתו של שחקן תבייש את נעוריו. והנה דורון שפר, הכדורסלן הכל-כך גדול הזה, הופך לבדיחה במהדורה המקוצרת של חדשות הספורט בין רוברטס לפרינגטון. כל ההתייחסות אליו נעשית בסלחנות ששמורה לאנשים משוגעים ואפי מחייך כשהוא אומר "השארתי לו 2 הודעות". כאילו, מה אתם רוצים ממני, הוא המשוגע שלא עונה לנייד. אני לא יודע מה בדיוק יעלה בגורלו של שפר כשחקן או כבן-אדם בכלל. אני רק מקווה שנזכה לראות אותו שוב משחק ומשחק כמו דורון שפר. לא כמו האיש שפעם היה דורון שפר, אלא כמו האיש שדורון שפר יכול להיות.