הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 3/2006
דו"ח צפייה: דיסטורשן - חיים בוזגלו, סמדר קילצ'נסקי
אחד מהמשפטים האהובים עליי בהקשר של הררי המילים שנכתבו על האינתיפאדה האחרונה הוא שיום יבוא ונסתכל לאחור ולא נבין איך חיינו בתקופה הזו. בעיני המשפט הזה הוא הכי נכון שיש (או היה) ואחת מהתחושות החזקות ביותר שמקבלים מצפייה ב"דיסטורשן" של חיים בוזגלו היא בדיוק התחושה הזו. אולי זה בזכות העריכה התזזיתית-משהו (למרות שבוזגלו "גונב" בלי בושה מ"רקוויאם לחלום" המופתי) ואולי זה בזכות אחת מעלילות המשנה שבסרט המראה מחבל חמוש בחגורת נפץ שמסייר בת"א. הולך בשד' רוטשילד, עולה על אוטובוס וכו'. יש הרבה סימבוליקה דווקא בדמות השקטה הזו וצריך לראות את הסרט כדי להבין אותה במלואה. חיים בוזגלו התפרסם בעיקר כמי שביים את "זינזאנה" ועוד כמה סדרות מוצלחות פחות. הבלגאן הנהוג ביצירותיו לא נפקד לחלוטין גם מדיסטורשן אבל במקרה הזה הוא נועד לשרת מטרה. כל הסיפורים שאפשר למצוא בדיסטורשן מעידים יותר מכל על האופי הבלתי אפשרי שבו שרדנו את האינתיפאדה וגל הפיגועים שנלווה לה. הזוג שמנסה להזדיין בזמן שברקע מדברים על הפיגוע האחרון וכו'. נכון, חיים בוזגלו לא עדין מדי ולפעמים הוא ממש דוחף לנו את הסימבוליקה בכוח, אבל בסך הכול הכללי, למרות הלוּק הבלתי מוקפד של הסרט, הוא מצליח לשרטט תמונה מדהימה ואף מדאיגה של המציאות שלנו אי שם בתחילת המילניום (ואולי גם היום). אני מודה שבד"כ אני נוטה לסמפט סרטים ישראליים גם אם לא ממש מגיע להם, אבל לדיסטורשן מגיע. הרי מה בסה"כ אתה מחפש מסרט ישראלי ? למה אתה מוכן לוותר לו מעצם היותו ישראלי ? אולי בגלל שסרט ישראלי מדבר אלייך בצורה שאף סרט זר אף-פעם לא יצליח. אולי מפני שהוא מתאר בצורה הכי אותנטית את המציאות שבה אתה מתקיים. ואם אלה אכן התשובות, "דיסטורשן" הוא בדיוק הדוגמה לכך. "דיסטורשן" נפתח בחלום הבלהות של כולנו. זוג שמגיע לבליינד דייט ויושב מחוץ לבית הקפה. הגבר מבחין פתאום במשהו ואז הכול מתפוצץ. זו נקודת הפתיחה. ובוזגלו, גיבור הסרט, ישב בדיוק באותו בית קפה ועסוק בלספר איך הוא עזב "בדיוק 5 דקות לפני הפיצוץ" (מה שהזכיר לי פוסט שכתבתי פעם על הפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה). בוזגלו מגלם בסרט את עצמו. או סוג של עצמו. הוא במאי ויוצר תל-אביבי שחי חיים בורגניים למדי עם עיתונאית יפיפיה (סמדר קלצ'ינסקי שלמרות כל השנים שחלפו עדיין נראית נפלא) אלא שמתחת לפני השטח, ת"א גועשת ומתפוצצת וגם הוא. הוא משוכנע שהיא בוגדת בו ושוכר בלש פרטי שיעקוב אחריה. הוא גם צריך להגיש מחזה לנועם סמל (שמגלם את עצמו) וסובל מבלוק יוצרים (איך אומרים את זה בעברית). בסופו של דבר, החיים שלו, זורמים לתוך המחזה ואולי זה בעצם המחזה שזורם לתוך החיים שלו. בתווך יש מחבל ערבי שמשוטט באין מפריע ברחובות, קאסט של מחזה שלכל אחד מהם ההפרעה שלו ועוד כהנה וכהנה. אם "דיסטורשן" היה סרט כזה, הייתי יכול להגיד שנהניתי. אבל הוא לא סרט שכזה. הוא סרט שממש ממש כדאי לראות. למרות הלוק המרושל, למרות שמסיבה לא ברורה בוזגלו בוחר להראות לנו את עצמו מתקלח. למרות כל זה, שווה בהחלט. כמעט חובה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
