הבלוג של אילון

עוד מחזור בא והלך ודומה כי הרוחות מסרבות להירגע סביב הופעתו התמוהה של איתן תבריזי במשחק בין מכבי נתניה למכבי פ"ת, משחק שהסתיים בנצחון המארחים, 0-3, ובשלל כרטיסים מיותרים יותר ומיותרים פחות ובהם 5 כרטיסים אדומים שנשלפו במהלך המשחק. קל נורא לכעוס על ההתלהמות של משפחת לוזון לדורותייה והמתקפה שכוונה נגד תבריזי. קל נורא לתעב את הבכיינות של משפחת לוזון במקרה הספציפי הנ"ל ובכלל, אולם קשה שלא לתהות מה עבר על תבריזי במשחק הזה. זה לא נדיר שמשחק כדורגל בליגה הישראלית הופך למופע היאבקות שבו כל דאלים גבר. זה מאוד נדיר שבראש ההתפרעות עומד דווקא שופט המשחק ולא אחד משחקני שתי הקבוצות. למרות החובבנות הרבה המופגנת מצידו, סביר להניח שאיגוד השופטים בוחר את נציגיו (השופטים) לא רק על-סמך יכולתם הפיזית לנהל את המשחק ו/או על-פי דרך פרשונתם את חוקת המשחק. על-מנת להיות שופט כדורגל צריך לעבור גם בדיקות אישיות ובמקרה הזה, קשה להבין איך תבריזי שרד את הבדיקה והפך להיות אחד מהשופטים המובילים בליגת העל. אין פשוט מלפתור את תבריזי בכך שהיה לו יום רע בעבודה. זה קורה לכולנו, כל הזמן. לרוע מזלו של תבריזי, היום הרע שלו מצולם לטלוויזיה והופך להיות שיחת היום בתכנית סיכום משחקי השבת. אלא שלהגיד "יום רע בעבודה" זה פשוט מדי ופשוט יותר מדי ביחס להופעה של תבריזי בשבת. הארועים שסבבו את המשחק וההחלטות השגויות שתבריזי קיבל נובעות בראש וראשונה מבעיית משמעת ומהפרטאצ' ששולט בכדורגל שלנו. החל מההחלפה התמוהה שבוצעה באיגוד השופטים סתם ככה, בגלל בקשה של מי מהנהלת נתניה וכלה בהתנהגות של אחרון השחקנים על המגרש. כפי שניתן לראות, הדג מסריח מהראש. שחקני הליגה טענו שתבריזי מקלל אותם במהלך משחקים. זה נשמע תמוה למדי. אבל כנראה שיש דברים בגו. גם אם לכל שחקני הליגה יש אינטרס לשקר ולהגיד שתבריזי מקלל  אותם במהלך משחקים, עדיין קשה להאמין שלאמירה הזו אין בסיס מוצק. תבריזי מאוד נעלב כשאחד מהלוזונים כינה אותו "אחרון החברים בכנופיית הקטמונים". לא הייתי חבר בכנופייה הזו אף פעם אבל יש לי הרגשה שאולי משם תבריזי שאב את ההנחה החינוכית שמי שמקלל יותר נתפס כמפחיד וסמכותי יותר. ראיתי "האחים יונה", אני מבין קצת בקטמונים. אני לא מוצא שום סיבה שבעולם שבעטיה תבריזי מקלל את השחקנים אותם הוא שופט. אם מטרת הקללות היא ליצור מידה של "הסתחבקות" בינו לבין השחקנים ומן התנהגות בלתי אמצעית שכזו הרי שזה לא עובד. ולראייה, תבריזי הוא השופט ששולף הכי הרבה כרטיסים במשחקיו מבין כל שופטי ליגת העל. ברגע ששופט המשחק מקלל ומתנהג כמו רס"ר של ג'ובניקים שרודה בהם רק כי מותר לו (עבד כי ימלוך) הרי שאין לצפות מהשחקנים שמראש נחשדים ברמה אינטלקטואלית נמוכה ומשמעת בעייתית שיתעלו מעל השיפוט הגרוע או התנהגותו הנלעגת והבזויה של השופט. השילוב בין הכושר הלקוי (למה לרדוף אחרי שחקן אם אפשר להכשיל אותו בדרך), חוסר הכבוד ההדדי האחד לפרנסתו של האחר (שבא לידי ביטוי בפגיעות קשות ומכוונות), המשמעת הלקויה, מאבקי הכבוד השכונתיים מצד השחקנים, ולעומתם, האצבע הקלילה על ההדק, האלימות המילולית והעדר הפאסון מצד השופט, גורמים לטבח שראינו בצהרי יום השבת. אגב, פרשנים נוטים להזכיר בכל הזדמנות את החוק ה-18, חוק ההגיון. לא היה קורה שום דבר אם ברגע שהמשחק הפך לזירת קרב, תבריזי היה עוצר את המשחק, מכנס את השחקנים במרכז המגרש, ומודיע להם באופן חגיגי שאם הם לא יתחילו להירגע, הכרטיסים יתחילו לעוף. יכול להיות שזה היה נתפס כבעייתי ויכול להיות שתבריזי היה גורם לתקדים מאוד לא נוח מבחינתו של איגוד השופטים אבל איכשהו אני חי בתחושה שצבי רוזן היה מעדיף לתרץ צעד שכזה מאשר לתרץ את ההופעה העלובה וההיסטרית של אחד משופטיו הבכירים במה שאמור היה להיות, משחק די נוח ושקט.

ההופעה העלובה של מכבי ת"א במה שנחשב למשחק העונה, עזרה להדגיש את גודל המשבר בקבוצה. רבות כבר דובר וסופר על המשבר בין הקבוצה לאוהדים והאמת העגומה היא שאין הרבה מה להוסיף על כך. האוהדים כורתים את הענף עליו הם יושבים ולדעתי לרובם בכלל אין מושג מה הם בעצם רוצים להשיג. דבר אחד ברור, ההחזרה של קוביקה בקיץ למכבי ת"א (החזרה שבוצעה כצתעד פופוליסטי להרגעת האוהדים אחרי השחרור של נמני ובנין), אחרי שלוני נשבע שכף רגלו של הפולני הגמלוני לא תדרוך עוד בקרית-שלום, רק הרעה את מצבה של מכבי ת"א. בדומה לסיסמאות ריקות מתוכן כמו "לא נישא וניתן עם טרוריסטים" או "לא ניכנע לטרור" וכו' כך גם לוני הוכיח שעקשן גדול הוא אולי כן אבל הוא ממש לא איש שעומד במילה שלו והוא בהחלט יכול להתכופף בתנאים הנכונים. לו אני אוהד מכבי (ותודה לאל שאני לא), אני לגמרי לא בטוח שלא הייתי נוטל חלק בפעולות שמטרתן הפעלת לחץ על ההנהלה להחזרת נמני או להחלפת בעלי הקבוצה. אם החזירו את קוביקה, למרות הכל, ובלי שהופעל יותר מדי לחץ מצד האוהדים, על אחת כמה וכמה שיהיה אפשר להחזיר סמל כל-כך אהוב של הקבוצה דוגמת נמני (אחרי סולחה והתנצלויות וכו'). אלא שבעיית האוהדים היא רק בעיה אחת. אני נוטה להאמין שאם מצבה ויכולתה של הקבוצה היו טובים יותר, יש סיכוי סביר שהאוהדים לא היו נחרצים כל-כך במאבקם נגד הקבוצה. קל יותר לכעוס על קבוצה שכובשת שער למשחק ונראית עגומה וחיוורת כמו מכבי ת"א. קשה לכעוס על קבוצה שרצה יפה ודורסת את כל הליגה. ההיסטריה הרגילה בעיתונות הספורט הישראלית גרמה להרבה אנשים להאמין שהעונה של מכבי כבר גמורה אבל זה ממש לא ככה. אני לא חושב שמכבי תיקח אליפות. יהיה לה קשה מאוד לשחזר את הישגי העונה שעברה (מה גם שה"ה שחר ותאומים מן הסתם לא יחזרו על אותן טעויות של סיום העונה שעברה. פעם אחת זו טעות, פעם שניה זו כבר טיפשות). אבל, למרות מצבה העגום של הקבוצה  וכל האמור לעיל, חשוב לזכור שמכבי ת"א נמצאת כרגע במרחק 6 נקודות, בסך-הכל, מהמקום הראשון. עוד יותר חשוב לזכור שהיא נמצאת בעיצומה של התקופה הקשה. כשזו תחלוף, מכבי תחזור להיות הקבוצה הטובה שהיא בד"כ. בסופו של דבר, יש למכבי קאדר שחקנים טוב למדי שאמור להספיק למירוץ בצמרת. קישור שמורכב מהייס, זיתוני, דגו, ביטון, תמיר כהן ועובד חייב להספיק בשביל הצמרת. התקפה בראשות קוביקה או פרוחננקובס (מה ההבדל בדיוק ?) גם צריכה להיות די והותר בליגה הרעה שלנו. התגברות על מכת הפציעות, בד בבד עם התגברות על מכת האוהדים יכולה להחזיר את מכבי למירוץ האליפות. אני לא חושב שזה יספיק מול מכבי חיפה אבל זו לפחות התחלה.

הכותרות בעיתוני הספורט של התקופה האחרונה מעידות יותר מכל על כך שבאח"י נצרת אבדה האמונה וראשי הקבוצה מאמינים שהקבוצה תרד לליגת המשנה בתום העונה. נוסף על כל הצרות, השבוע זכתה נצרת בתו התקן שמאפיין כל קבוצה שמתרסקת בדרכה לליגה השנייה - הקבוצה הוצאה מטופס הטוטו הקרוב. יכולתה של נצרת בשבועות האחרונים ובכל העונה לא הייתה עד כדי כך רעה שתצדיק את הוצאתה מטופס הטוטו ולו הייתי ממלא טוטו (ולו הייתי מעשי יותר) הייתי מקים קול מחאה, אלא שלא זה הנושא. ההתנהלות של נצרת מרגע עליתה הייתה שגויה. ההכנה של הקבוצה לעונה הייתה לקויה ואת כל הכסף שניסו לחסוך בתחילת העונה הצליחו לבזבז במהלכה על הבאתם של כל מיני has beens לקבוצה, שחרור שחקנים, פיטורי המאמן, רכבות הזרים וכו'. אני לא מוצא בניהול הזה שום הגיון אבל חשוב לזכור שנצרת היא רק דוגמה אחת מני רבות לניהול הכושל שקיים בכדורגל הישראלי. בליגה של שלוש נקודות לנצחון, אסור למהר ולהספיד אף אחת. נצרת רחוקה סך הכול 10 נקודות מהמקום העשירי. השגתו אינה בלתי אפשרית ועם שייע פייגנבוים על הקווים היא אפילו תיתכן. שייע נתפס בעיני כמאמן כדורגל בינוני ומטה אבל את היכולת שלו לדרבן ולהטריף את השחקנים, אי אפשר לקחת ממנו. ברגעי האמת, ייתכן והטירוף של שייע יתבר כיעיל יותר מהזחיחות של אוחנה, מהפנסיון שמנהל יוסי מזרחי ומהיחסים העכורים שודאי יתפתחו בין אלי כהן לשחקניו עד סוף העונה (hell, עד סוף המחזור הקרוב). לכל היותר שייע יעשה את הדבר השני שבו הוא הכי טוב: לשמש כשעיר לעזאזל ולהתלונן על השיפוט (זה מדהים, אגב, איך בכל פעם ששייע מתלונן על השיפוט הוא פותח במילים: "אתם יודעים שאני בד"כ לא מתלונן על השיפוט אבל...."). אגב, אם ראשי נצרת בכל זאת משוכנעים מעל כל ספק שהם הולכים לרדת ליגה אז אסור להם לבזבז זמן והם חייבים להתחיל בהכנות לליגה הלאומית. זה לא פשוט. צריך להחתים את המאמן שלדעתם יצליח להעלות אותם, להחתים את קאדר השחקנים הנכון ולהימנע משלל הטעויות שאפיינו רבות מהיורדות בשנים האחרונות. בראש ובראשונה הם צריכים להרגיע את המערכת ולנסות ליצור יציבות. זה הכי חשוב.