נניח ואתה מביים סרט. הצליחו לסדר לך את אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט לתפקידים הראשיים. הבטיחו לך תקציב להרבה אקשן ופיצוצים. ובנוסף, בראד עושה לך טובה, עוזב את ג'ניפר אניסטון ופוצח ברומן סוער ועטור פוטנציאל גנטי משובח עם אנג'לינה. וינס ווהן מצטרף לסרט שלך בתפקיד שנתפר למידותיו ומתחיל לנהל רומן בעצמו עם אישתו הזנוחה של פיט. אתה חי בתוך תכנית של גיא פינס או בתוך פרק של "בועות" והיחצ"נים שלך לא צריכים לעשות כלום, רק לשבת ולראות את מכבש יחסי הציבור מגלגל את עצמו. נשאלת השאלה: האם תתאמץ להקנות לסרט שלך ערך מוסף או שמא תסתפק בנתוני הפתיחה המבטיחים האלו מתוך ידיעה ברורה שאיך שלא תהפוך את זה, וכמה שלא תקלקל את זה, הסרט יצליח כלכלית. כשחושבים על זה ככה, אין מה לכעוס על אף אחד מהמעורבים בהפקת הסרט על כך שמר וגב' סמית' נראה כפי שהוא נראה. זה לא שמדובר בסרט רע, פשוט מדובר בסרט פעולה שטחי במיוחד. הרבה פיצוצים, הרבה התחכמויות, ניסיון לקומדיה (לפרקים זה מצליח), שום בשורה, ושום סיבה טובה באמת לראות את הסרט, למעט זה שמדובר בסרט שבגללו בראד פיט וג'ניפר אניסטון נפרדו. מי שזה חשוב לו, מוזמן לדגום. מי שלא, יכול לדלג. הסרט, אגב, מזכיר באופן מסוים את "שקרים אמיתיים" של שוורצנגר וג'יימי לי קרטיס. במקרה הזה, מר וגב' סמית' חיים את חייהם הבורגנים המשעממים בפרבר אמריקאי (ממש אמריקן ביוטי). מה שהיא לא יודעת עליו ומה שהוא לא יודע עליה זה שכל אחד מהם שייך לסוכנות מיוחדת (מהסוכנויות האלו שקיימות רק בסרטים או בספרים של דן בראון) ושהחיים הבורגניים המעיקים הם בעצם מסווה. בכלל, יחסית לשני סוכנים כ"כ מיומנים, קשה להאמין שהם לא קולטים האחד את האחר. בסוף הם קמים האחד על האחרת ואח"כ הכל מסתדר או שלא, או שכן. למי אכפת ? הם יפים שזה כואב, מעניינים שזה מביא קהל לקופות וזהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
