הבלוג של אילון

בדרך כלל כשאומרים על כל מיני דברים שיש להם "טעם של פעם" זה אמור להיות חיובי. מין גיחה קצרה לעבר שמעלה רק זכרונות טובים. ל"36 תחנת משטרה" יש טעם של פעם. לאללה טעם של פעם. אני עדיין לא לגמרי משוכנע שבמקרה הזה ההקשר הוא חיובי לגמרי אבל בהחלט טעם של פעם. הצפייה בסרט הזכירה לי יותר מכל את סרטי הפעולה של פעם. שנות השבעים/השמונים ותקופת הזוהר של ספריות הוידאו והסרטים של צ'ארלס ברונסון. רוחו של ברונסון המנוח שורה מעל הסרט, big time שורה. זה לא טוב או רע, זה מה שזה. הם נורא קשוחים הגיבורים של "36 תחנת משטרה". הם נורא קשוחים ונורא מתנהגים כמו הגיבורים בסרטים של פעם. המטרה מקדשת את האמצעים. סוגיות פשטניות למדי של טוב ורע, חלוקה ברורה מאוד של זה השוטר הטוב וזה השוטר הרע וגם השוטר הטוב הוא בעצם נורא קשוח ופגיע אבל לא ניכנע והשוטר הרע הוא זה שידו על העליונה למרות שהוא הרבה יותר רופס מעמיתו וכו'. מצ'ארלס ברונסון לג'ון מקליין והכול בסרט צרפתי טוב למדי עם אפיל של פילם נואר. והאמת, עם קצת יותר מאמץ הסרט היה נכנס לרשימת המומלצים כי לפעמים, אבל רק לפעמים, טעם של פעם זה דבר טוב וגם אם הרקע הוא סרט צרפתי עם נקמה ויריות, עדיין טוב לגלוש קצת במורד הזמן.