הבלוג של אילון

ביום ראשון בערב הייתי ילד גיבור וישבתי לראות את הדרבי. עברתי כבר הרבה משחקי דרבי לאורך השנים ואף-פעם אני לא זוכר את מכבי בכזו אפסות ופאתטיות. המשפט "לדרבי חוקים משלו" היה תמיד אחת מקלישאות הספורט הנכונות יותר ודווקא ביום ראשון היא הוכחה כשגויה. מכבי הייתה פאתטית, עייפה, חסרת מעוף ונראתה בערך כמו קבוצה מהליגה השנייה שמחפשת לחזור הבייתה בשלום. ביום יום אני האדם האחרון שירחם על אוהדי מכבי ת"א ובכ"ז היה משהו ביום ראשון שהיה ממש עצוב. בנפול אוייביך וכו' אבל הפעם זה כבר היה מוגזם. כמו לראות חיה פצועה, כמו לראות גוויה.

ובכלל, השבוע זה כנראה שבוע טוב להיות בו אוהד הפועל ת"א. קבוצת הנשים של המועדון השיגה אתמול הישג שקשה להמעיט בערכו. סנסציה אדירה, הישג מצויין וכל סופרלטיב אחר. זה לא שאני אוהד גדול של הפועל ת"א נשים ואם כבר, יש בי העדר סימפטיה מוחלט לכל מה שקשור בשאול אייזנברג אבל...נצחון של קבוצה כמו הפועל ת"א על המכבי-ת"א-בהתהוות מרמת השרון, על הקבוצה שתקציבה הוא פי 3 או 4 גדול מזה של הפועל ת"א הוא פשוט מעורר השראה ומוכיח שזה בהחלט אפשרי. אני מקווה שבכדורסל הגברים ייקחו דוגמה מהנשים ושהרשעים מנוקיה לא יעלוזו לנצח.

כולם מדברים על הליגה הלאומית ועל כמה מתח יש וכו' ואף אחד לא מדבר על מה שקורה לקבוצות הליגה הלאומית כשהן עולות לליגת העל והאם בכלל יש הצדקה למבנה הליגות הנוכחי. נניח שמכבי הרצליה מצליחה לעלות. כמה קהל יש לקבוצה הזו ? 1,000 צופים. תארו לכם משחק בין מכבי הרצליה למכבי פ"ת. יום שישי באורווה, 500 מסכנים מטריחים את עצמם, מתוכם 750 באן עם הזמנות. זה לא מצב בריא, והרצליה היא עוד הדוגמה הטובה. מה לגבי הכח-עמידר-ר"ג או הפועל עכו. מה סיכוי השרידגות של קבוצות כאלה, ואם יש סיכוי אז למה זה טוב ?