הבלוג של אילון

הבטחתי לעצמי שאני אשב ואכתוב כל מה שעולה לי בראש מיד אחרי סוף המשחק בין מכבי ת"א לבית"ר י-ם. עם כל השנאה שיש לי לשתי הקבוצות (ואין ספק שאת מכבי אני שונא יותר), אני חייב להודות שכשהן נפגשות, עפים ניצוצות. וזה פשוט תענוג. תסמכו על שתי הקבוצות האלו שהמסורת שלהן לא תאפשר להן להנפיק משחק טקטי ומגעיל (ע"ע הפועל ת"א) אלא יוציאו האחת לשנייה והאחת לעצמה את המיץ. מכבי בטח תרצה לחשוב שהיא זו שניצחה את המשחק ואם זה מה שהאוהדים שלה רוצים לחשוב, שיבושם להם. בית"ר הפסידה. ההרחקה של לרואה הייתה מטופשת ומיותרת. מסוג ההרחקות שגומרות קבוצה, וזו אכן גמרה. ההרחקה של מיטרסקי הייתה מטופשת גם כן ולא היה חסר הרבה שגם אנסומבו ימצא את עצמו בחוץ. 2 זרים מתוך חמישה. ארבעים אחוז במדינות מתועשות. זה לא יאומן. מה שווה כל ההשקעה ומה שווים כל הזרים, אם זה מה שיוצא מהם בסוף. הרחקות מטופשות. הקהל של מכבי לא ישמח להודות בזה, אבל יש מצב שמכבי מארגנת להפועל ת"א את המקום השני. שני שלישי זה לא כל-כך חשוב, ובכל-זאת, סיבה לגאווה. החצי שעה האחרונה של מכבי עשויה לעבוד לטובת אוהדי הפועל ת"א. זה לא רק הנצחון שמשאיר את בית"ר במרחק משמעותי של שלוש נקודות אלא גם הכדורגל היפה שמכבי שיחקה. יש להם זכרון קצר לצהובים והם עלולים להשתכנע להחזיק באותה קבוצה לקראת העונה הבאה. אם זה מה שהגלאקטיקוס מסוגלים לעשות כשהם לא פצועים ואשכרה משחקים (מצב שלא זכור כמותו מתחילת העונה), אז כדאי להשאיר אותם. והחלטה אסטרטגית שכזו תעבוד אך ורק לטובת הפועל. בשנה הבאה, כשנראה את מכבי מתרסקים שוב ושוב. אבל נניח לזה. העיקר שראינו משחק קצבי. בכדורגל שלנו זה המון. ממש ממש המון.