הבלוג של אילון

את ה-DVD של "צעד קטן" קניתי לפני מי-יודע-כמה-זמן ומכל הימים שבעולם, יצא לי לראות אותו ביום ראשון חורפי במיוחד, בדיוק בזמן שמישהי קרובה אליי עברה ניתוח להסרת הבלוטה עקב חשד לגידול (שהסתבר כממאיר). בדיעבד, אני יכול להגיד שבחירת העיתוי הייתה לקויה לחלוטין, אלא שזה הליקוי היחידי שהיה מבחינתי ב"צעד קטן". אין מה לדבר, הקולנוע הישראלי במיטבו. וזה לא רק קולנוע ישראלי במיטבו אלא דרמה קטנה ומתוקה שמנגנת על המיתרים הנכונים. בתור מי שצופה בהמון סרטים, אני יודע כמה קשה למצוא את הסרט האחד הזה, הסרט הטוב הזה שיפתיע אותך לגמרי בכנות שלו, בתמימות שלו ובאיכות שלו. שחר סגל (לנצח ההוא עם המסרטה מ"בלוז לחופש הגדול", נדמה לי שקראו לו מרגו) בד"כ במאי פרסומות (או שף חובב לצידו של אייל שני הקשקשן החביב) מצליח לייצר סרט פשוט מקסים. אין מילה אחרת. וידוע שילדים גונבים את ההצגה אלא שהפעם זה לא רק בגלל הילדים. נכון, הם מקסימים וסגל מצליח להוציא מהם את המירב והמיטב, אבל זה לא רק זה. יש משהו כל-כך נכון בסרט הזה עד שהוא מקל עלייך להתעלם מכל מה שבלתי אפשרי, סוריאליסטי, או סתם לא נראה כמו חלק מהחיים של כל אחד מאיתנו. העלילה של הסרט מספרת על חבורת נערים שאחד מחבריה חולה בסרטן ונמצא על ערש דווי. כיוון שהוא עומד למות בבתוליו, המטרה של החבורה היא לארגן לו זיון. זיון אחד פשוט. כמובן שלכל זה נלווה הטרראם הרגיל של גיל ההתבגרות, הלחץ החברתי, ההורים, הדרך שבה הם משתמשים בילדים ולהיפך ועוד הרבה הרבה דברים. האמת, קשה לי לקמץ במחמאות ל"צעד קטן" ואני ממליץ בכל פה לראות את הסרט. זה לא קומדיה, אבל יש רגעים מצחיקים. זה לא סוחט-דמעות אבל יש המון רגעים מרגשים. זה לא סרט על סקס אבל ההורמונים מרחפים באוויר. זה סרט שהכוכבים שלו ילדים אבל הם לא נוקטים בכל החיינדעלך שילדים בד"כ צריכים כדי להרשים. זו דרמה קטנה ומקסימה ובעיקר ישראלית. המלצה הכי חמה שאפשר.