הבלוג של אילון

ושוב כמדי שנה משתולל מפגן הזיקפה הלאומית ברחובות פראג. ושוב כמדי שנה אני מגיע כדי לנסות ולהרוס את החגיגה. ושוב כמדי שנה אני יודע שזה לא יעזור לי בכלום, ובכל-זאת אני מנסה ומגיע לי (גם אם זה מטעם עצמי) סחתיין על ההתמדה. על-מנת למנוע את קריאות השמאלני/קומוניסט/ערבי/אוכל בתחת/הומו אני אתחיל במחמאות למכבי ת"א על ההצגה שהם נתנו מול טאו ויטוריה. בכל שנה מספרים לנו כמה שזה הולך להיות קשה, ובכל שנה כשמכבי מגיעה לרגע האמת היא מצליחה למגר את היריבות שלה בלי מידה קטנה של רחמים. הדברים האלה לא באים בקלות. העליונות הזו ובעיקר המודעות לעליונות הזו והיכולת לרתום אותה לטובת כדורסל שכזה בזמן אמת, לא באה ברגל. אני אפילו אמשיך ואחמיא לקהל של מכבי ת"א שמילא את האולם בפראג ונתן תחושה של משחק בית ביד נוקיהו. באספקט הזה, אין ספק שהייתה תצוגה מדהימה. אני שונא את מכבי שנאת מוות. יותר מרוב הדברים האחרים שאני שונא ביקום אני שונא את מכבי ת"א. ככה זה. עולה לי בכאב להגיד עליהם מילים טובות אבל אני עושה את המאמץ הזה בכל זאת. הבעיה שלי מתחילה (ונגמרת) בסיקור התקשורתי שמלווה את האירוע. בסדר, אני יודע שבמדינת ישראל יש חריגה מפרופורציות בקשר לכל דבר. התרגלתי. הנקודה היא שבאופן פרדוקסלי, גם לחריגה המסורתית מפרופורציות, יש פרופורציות משל עצמה והשנה הן כנראה אבדו בדיוטי פרי בדרך לפראג. זה לא הגיוני שכל מדורי הספורט מוקדשים לנושא הזה בלבד. מתרחשים עוד דברים בעולם הספורט. ואפילו...דברים מעניינים. הפועל ת"א נשים זכתה השבוע באליפות מדהימה. נצחון דוד על גוליית. נצחון הרומנטיקה על הסיאוב (הכל בהשאלה כמובן. הפועל ת"א נשים היא לא רומנטיקה ורמת-חן/רמת השרון הן לא סיאוב). גמר גביע אירופה לאלופות נקבע השבוע וצפוי לנו מפגש בין שני שחקני הכדורגל הטובים בעולם, תיריי הנרי ורונאלדיניו. בני יהודה מנעה מחיפה טרבל במשחק נפלא באיצטדיון ר"ג. קובי בראיינט שבמשך שנים הואשם באנוכיות הפך להיות שחקן קבוצתי והבוקר ראיתי אותו מוליך את הלייקרס ל 2-1 מדהים בסידרה מול פניקס. יוסי בניון עלה לגמר הגביע האנגלי יחד עם ווסטהאם. מידלסבורו עשתה מהפך מארץ המהפכים ועלתה לגמר גביע אופ"א על חשבון סטיאווה ועוד ועוד. מי שקורא את הבלוג שלי אולי ידע שכל הדברים האלה התרחשו. מי שלא, יחשוב שכל העולם כולו מכבי ת"א. והאמת היא שאין כל-כך על מה לדבר בעניין הזה. אז מדברים על מה שכבר דיברנו. ומסקרים את מה שכבר סיקרנו. ומתעסקים בכל השטויות שבעולם. כי הרי על כדורסל אין מה להגיד. כן, היה משחק. מכבי פתחו לויטוריה את התחת. אבל בדרך...אח בדרך....שלחנו 1,680 עיתונאים לפראג אז אנחנו חייבים להגיד משהו. ופה זה כבר אובדן הפרופורציות הטוטאלי. כל סיפורי "הצבע" מהסופ"ש הארור הזה שכבר יצאו מכל חור אפשרי. אני כבר לא מדבר על הנימה הלאומנית שמלווה כל משחק ומשחק של מכבי (וגם של קבוצות ישראליות אחרות בחו"ל). עייפתי כבר מלהסביר בכל פעם מחדש למה מכבי לא מייצגת את המדינה וזה לא בהכרח קשור לזה ששארפ, פארקר, באסטון, וויצ'יץ', ארנולד, פני ושאר הגויים ששכחתי לא מייצגים את המדינה. ולמעשה, גם בורשטיין, ששון ושאר מביאי המגבות ונערי הכרזות גם לא מייצגים את המדינה אלא את מועדון הכדורסל של מכבי מהעיר ת"א. נשבע לכם שעייפתי (וגם בוא נודה על האמת: אף אחד לא ממש מקשיב לי). אז הנה, כמחווה למי שלא קרא את עיתונות הספורט בימים האחרונים, להלן מקבץ סיפורים. אל דאגה, הם לא התרחשו באמת, אבל אם העליונות של מכבי על היריבות שלה תימשך, זה מש שנשמע עד היום בערב, מקסימום עד מחר:

• בהלה קלה נרשמה במחנה הצהוב במהלך הטיסה לפראג. בורשטיין ביקש דייאט קולה קרה, אך המשקה הגיע כשהוא צונן על גבול הפושר. מוני פאנן נחלץ לעזרתו ונשף על המשקה עד שהצליח לקררו לגמרי.
• תקרית דיפלומטית קלה נרשמה במסדרונות המלון בו מתאחסנת מכבי. פיני גרשון היה זקוק לתשומת לב באופן דחוף אך רצה להימנע מחילול שבת ("כי הוא האחד והיחיד ואין מלבדו ורק הוא והוא והוא",  והרי כבר מזמן סיכמנו שבכלל מדובר בהיא...) ולפיכך התרוצץ פיני במסדרונות המלון כשלגופו תחתוני סבא וגופייה. שמעון מזרחי הסביר לבאי המלון הנדהמים "פיני זה פיני".
• מבוכה קלה נרשמה במחנה המכבים, מייצגי האומה ומלח הארץ, כששחקני הקבוצה ביק/ו לשחק רמיקיוב בלובי המלון. מכיוון שלא נמצא שולחן פנוי התנדב מוני פנאן לעמוד על ארבע בזמן ששאר שחקני הקבוצה משחקים על גבו טורניר סוער של רמיקיוב ופיני טופח קלות על עכוזו. שמעון מזרחי הסביר לבאי המלון הנדהמים "פיני זה פיני".