אתמול, בערבו של יום מתיש, הגעתי הבייתה,התפרקדתי מול המסך, ראיתי את החצי שעה האחרונה של הסרט הזה, ונזכרתי כמה שבעצם נהנתי לראות אותו לפני כמה חודשים. ולא כי הוא סרט טוב מדי. "ווימבלדון" הוא המועמד הראשון במעלה לתואר "סתם סרט". ובכל-זאת, סתם סרט שיוצא לך לראות פעמיים ולהנות ממנו, הוא כנראה יותר מסתם סרט רגיל. אני מודע לחלוטין לחוסר הסבירות שיש בסרט (בינינו, איזה אנגלי יכול לנצח בווימבלדון ???) ולעובדה שמדובר בקומדיה רומנטית הכי שגרתית שבעולם ובכל-זאת, ישנם כמה דברים שמדרגים את "ווימבלדון" במקום טוב יותר: קודם כל, פול בטאני, הכוכב של הסרט הוא מין גירסה גבוהה ואתלטית של סטינג עם סרקזם בריטי של גיבורים של ניק הורנבי. מעבר לכך, קירסטן דאנסט, מתוקה כתמיד (אם כי יש בה פוטנציאל פקאצות אדיר) והכי חשוב, כיוון שבטניס עסקינן, צילומים א-לה מטריקס של משחקי טניס. אותי זה תפס. אז קשה להגיד שמדובר בקומדיה עילית, גם בתור סרט ספורט הוא לא בדיוק הכי מדהים בעולם. אבל כמכלול, נהנתי מאוד. פעמיים. אי לכך, המלצת הבית מוענקת לווימבלדון. תהנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
