הבלוג של אילון

(הערת פתיחה: הפוסט הזה נכתב כתגובה לחלק השני בפוסט הזה שכתב טליק. אני כל-כך אוהב את טליק, את הקומון סנס שלו ואת האידיאליזם שלו. יש שיקראו לזה נאיביות, אני פשוט חושב שהוא בן-אדם טוב ונפלא וחבל שאין עוד רבים כמוהו בעולם)

בימים הקרובים תגיע לסיומה סאגת שמעון גרשון. יישאר בהפועל ת"א או יעבור לבית"ר י-ם. יוותר על "הקהל הנפלא" תמורת "הכסף הגדול". ואולי בכלל תהיה הפתעה וגרשון יעבור לחו"ל או לחיפה. הכל יכול להיות. בוא נניח רק בינתיים שהפועל ת"א ובית"ר י-ם הן שתי האפשרויות היחידות העומדות על הפרק. ראשית כל חשוב לי להדגיש שכאוהד של הפועל ת"א, מאוד הייתי רוצה לראות את שמעון גרשון נשאר בקבוצה. אחרי שהתגברו השמועות על מעברו לבית"ר היו כאלה שאמרו שאולי עדיף להפועל בלעדיו וכו'. אני חושב שזה שטויות ונסיון לייצר נחמת עניים יש מאין. שמעון גרשון הוא הבלם הטוב ביותר בארץ כיום וההישגים של הגנת הפועל ת"א בשנים בהן הוא עומד במרכזה הם לא ניתנים לויכוח. נכון, גם לגרשון היו עונות טובות יותר או פחות, אבל זה עדיין לא גרע ממעמדו בקבוצה בפרט ובכדורגל הישראלי בכלל. אחרי שהבהרנו את הנקודה הזו אפשר להתייחס לסוגיה שעל הפרק.

בית"ר י-ם מציעה לגרשון ע"פ השמועות חוזה של 350,000 - 450,000 דולר. גרשון (שיהיה בן 29 באוקטובר הקרוב) נמצא כבר אחרי קו האמצע של הקריירה ובמקרה הטוב הוא יוכל לשחק עוד 3-4 שנים ברמתו הנוכחית או קרוב אליה. לעומת זאת, הפועל ת"א שמוגבלת הרבה יותר מבית"ר באמצעיה הכספיים מוכנה להציע לגרשון סכום שמתקרב ל-200,000 - 250,000 דולר והבטחה לתפקיד בצוות המקצועי של הקבוצה לאחר שיפרוש. בימים האחרונים, ובמיוחד לאחר הזכייה בגביע, הולכות ומתרבות ההערכות שגרשון יעקור לירושלים תמורת הכסף הגדול. אין ספק שההתנהלות הבלתי-ברורה של הנהלת הפועל ת"א שמשהה את המו"מ ולא מעלה את הצעתה הראשונית, אינה תורמת להשארתו של גרשון בקבוצה.

קריירה של שחקן כדורגל היא מוגבלת בשנים. בניגוד לרובנו שרוכשים מקצוע לחיים או מוצאים את השכירות או העצמאות שבה נוכל להתקיים, לשחקני כדורגל יש טווח מאוד מוגבל לקריירה. ברוב המקרים הם יכולים לעשות את הכסף הגדול באמת בין הגילאים 24 ל 30, בהנחה ולוקח כמה שנים להצטיין, לבסס את המעמד, להשתחרר מהחוזה ו"לתת אך המכה". אחרי גיל 30 הם בעיקר נסמכים עלך תהילת העבר וברוב המקרים מרוויחים קצת פחות מבשנות התהילה. בשוק הכדורגלנים הישראליים, גרשון נחשב לאיכותי במיוחד. זה לא רק המשחק הנקי והאלגנטי או דמותו התמירה ושאר הסופרלטיבים שמהם אפשר לייצר אגדות. זה ההתנסחות הבהירה, העדר ההתלהמות והועבדה שבניגוד לרוב הכדורגלנים בארץ, הוא לא נראה כמי שאלמלא הכדורגל היה כנראה באסטיונר. גרשון, אם תרצו, הוא סוג של רן בן-שמעון (עם אותה נטייה להשמנה). אני לא אתפלא אם בתום הקריירה נמצא אותו מפרשן, מקריין או עוסק בתחום הבידור מכיוון כזה או אחר. מעבר לבית"ר י-ם יכול להעשיר את גרשון במיליון וחצי דולר בארבע השנים הקרובות ולסדר אותו לעוד הרבה שנים טובות. אין ספק שרווח של 800,000 דולר בהפועל ת"א גם הוא לא משהו שבא ברגל, אבל אין ספק שבחישוב כלכלי טהור, מיליון וחצי דולר עדיפים על 800,000. זו מתמטיקה שאפילו אני מצליח להבין. ובכלל, עולם הכדורגל, בדומה לחלקים אחרים בעולם שסובב אותו, הולך ומתרוקן מהמשמעויות, מהאידיאולוגיות ומהסמלים. גם ארץ ישראל שלנו הפכה לארץ שמבוססת על כסף. לא יעזור כלום. כמה שלא ננסה לצבוע את הכול באידיליות וסיסמאות. הרי היום אין כבר אידיאולוגיות וסיסמאות, יש רק ספינים וסטיקרים. במובן הכלכלי הטהור, לשמעון גרשון שווה בהחלט לעבור לבית"ר ולנצל את ארבע השנים שעוד הוא יכול לשחק ברמה שמניחה את הדעת. בית"ר בונה קבוצה חזקה ויש סיכויים שבעונה הקרובה או בזו שאחריה, הם יצליחו להעפיל לליגת האלופות ואולי אולי אולי לעשות שם משהו בעל משמעות.

מהצד האחר נמצאת האישה החוקית. היא זקנה ובלה, פחות נוצצת ואפילו מרוטה. היא תתן לו את כל האהבה שבעולם, אבל הרבה יותר טוב לשכב עם הפילגש הצעירה והעסיסית. שוב, גם כאן זה חישוב (כלכלי?) טהור. אשה צעירה ויפה טובה יותר מאשה ותיקה שלא יכולה לחדש לך הרבה. יכולתי להמשיך עם ההשוואה הזו עוד שנה (היא יודעת מה שאתה צריך וכו' וכו') אבל נראה לי שהפואנטה ברורה. אני מאמין בלב שלם לגרשון כשהוא מדבר על הקהל. לא לחינם, מיד אחרי הזכייה בגביע, הזכירו כל השחקנים את התצוגות של הקהל בעונה שעברה. כתבתי על זה בזמנו ונעים לי בכל פעם להיזכר בקהל האדום שבא למשחק מול הפועל ב"ש ונסע לנצרת וסכנין ואכל מרורים והכין את עצמו לירידה לליגה הלאומית. בגאון וגאווה, ממש כמו אצל ז'בוטינסקי. הקהל של הפועל ת"א יקר לשמעון, ומעמדו בקבוצה חשוב לו ואולי אולי, בתוך האיש היפה הזה מסתתר עדיין הילד הקטן ששיחק בנוער של הפועל מגיל 10 וחלם להיות המלך של הקבוצה. לפעמים חלומות מתגשמים.

יכאב לי הלב, פיזית, לראות את שמעון גרשון משחק בבית"ר י-ם. ממש יכאב לי הלב. שמעון גרשון הוא אדום. והוא תמיד יהיה. הוא יכול ללבוש צהוב-שחור ולהגן על השער הלא נכון, אבל הוא אדום. ואם אני אאלץ לראות אותו בבלומפילד או בכל מקום אחר כשחקן בית"ר אני אתנהג אליו בדיוק כשם שאני מתנהג לשאר שחקני בית"ר (הצלחתי להיות ילד טוב ולא לקלל עד עכשיו, חבל להתחיל עכשיו). רק דבר אחד: אני אבין אותו. אני אבין אותו לגמרי כי אנחנו חיים בעולם ציני ובעולם קפיטליסטי ומה לנו כי נלין על גרשון. הרי כמו כולם הוא מחפש למקסם את הרווח שלו. והפעול ת"א ככלות הכל היא לא קבוצה ענייה שמחזרת על הפתחים. הפועל קבוצה יציבה שלא תתמוטט כלכלית ואפילו לא חברתית מהעזיבה שלו. אני ממש לא רוצה שהוא יעזוב, אבל אני אבין אותו אם הוא ילך לכסף. אני יודע ש-800,000 בהפועל ת"א הם די והותר לבחור בגילו לשארית חייו. אבל מיליון וחצי דולר זה כמעט פי שניים יותר.

שמעון גרשון הוא הכוכב של הפועל ת"א. קשה לי להאמין שהקהל יצליח למצוא עוד אהבה להעניק לו, אם הוא בסוף יחליט להישאר בהפועל, אבל אני משוכנע שהוא יסתדר גם ככה. במידה והוא יחליט לעזוב, אני אוכל לנצור את הרגעים הגדולים שהוא נתן לקבוצה, והיו רבים כאלה. את השער המכריע בפנדלים של הגביע ב-99', את הפנדל מול צ'לסי בבלומפילד, בקור רוח ששמור לקלינט איסטוודים של העולם, את הגנת הברזל בסטמפורד ברידג' ואתם יודעים מה, אפילו את השער העצמי בסאן-סירו.

תישאר תישאר תישאר