הבלוג של אילון

Holiday season is upon us והנה מגיע לו גמר ליגת האלופות. לראשונה בחיי, אני נמצא בהתלבטות לגבי זהות המנצחת הרצויה. אני ממש לא יודע במי לרצות (וכמיטב המסורת, להשחית את סיכוייה לזכות). בשנה שעברה רציתי שליברפול תנצח. אני תמיד רוצה שליברפול תנצח. זה אפילו קרה. קודם כל, מה שלא יהיה, אין מצב שבעולם שנקבל הלילה דרמה כפי שהייתה לנו בשנה שעברה. אני אפילו מפחד מזה. עוד דרמה אחת כזו והסיפור של ליברפול משנה שעברה (לחזור מפיגור של 0-3 מול מילאן החזקה, לשרוד את ההארכה ולנצח קבוצה איטלקית בפנדלים) יהפוך להיות סתם סיפור. לא, לא, את הגמר של שנה שעברה צריך לנצור לעד בספר המשחקים הגדולים (בעמוד שאחרי הגמר של 99' והקאמבק המטורף של מנצ'סטר יונייטד מול באיירן מינכן). אבל, בעניין הגמר של הערב עסקינן ופה מדובר בהתלבטות קשה עד כאב....

מהצד האחד, ארסנל היא אחת מהקבוצות שאבא שלי הוריש לי בזמנו. בערך באותה תקופה שהוא הוריש לי את ליברפול. ארסנל היא הקבוצה השנייה שלי. הפילגש שאליה אני חוזר בכל פעם שאשתי החוקית עושה לי צרות (ובתור אוהד ליברפול/הפועל ת"א אשתי החוקית ממררת לי את החיים בד"כ). אני אוהב את תיירי הנרי (hell הוא אפילו זכה לתמונה ברשימת ידידי המחלקה) ואני נוטה לשכוח שהוא צרפתי. בגמר של היום, נצחון של ארסנל, יהיה נצחון למי שאוהב את הרומנטיקה בכדורגל. למי שאוהב את האנדרדוג. למי שאוהב סיפורי גבורה בספורט. אבל זה בשום פנים ואופן לא יהיה נצחון של הכדורגל היפה. ארסנל, כמעשה הפועל ת"א, הצליחה לשרוד את ליגת האלופות בעזרת הגנת ברזל מדהימה. והם בכלל לא ידעו שהם כאלה. ארסן וונגר הוא גאון, פשוט גאון. עד תחילת העונה אף-אחד כמעט ולא שמע על השחקנים שיש לו בהגנה ועכשיו כל ילד יודע להגיד אבוואה (זה לא דיבור של תינוק, זה אשכרה שם של שחקן מההגנה שלהם). חוץ מזה, ארסנל היא אנגלית ואין מה לעשות, הלב נמצא איפה שהוא ולא בכדי.

אבל...מהצד האחר נמצאת ברצלונה. ונצחון של ברצלונה...אחחחח....נצחון של ברצלונה זה נצחון של הכדורגל השמח. היצירתי. המלהיב. ואולי אולי, אחרי השממון של חצאי הגמר, משחק ער ומלהיב ונצחון של הקבוצה היצירתית יותר יהווה סימן לבאות ויבטיח לנו מונדיאל שיהיה דומה לצרפת 98' ולא לאיטליה 90'. ויש עוד סיבה אחת חשובה: יש בחור אחד עם שיניים עקומות. מה זה יקומות, הכי עקומות בעולם. וכשהוא נוגע בכדור. כשהוא נוגע בכדור העולם עוצר מלכת. הוא ענק, פשוט ענק, ונצחון בגמר ליגת האלופות יחד עם הזכייה הצפוייה (והמצערת יש לומר) של ברזיל במונדיאל תשים אותו בשורה הראשונה לנצח. ואין לזלזל בשורה הראשונה. פלה ומרדונה נמצאים שם כבר שנים בדו-קרב שלא ייגמר לעולם. מי היה יותר טוב. הגיע הזמן שזה יהפוך לתלת-קרב. I need a hero ורונאלדיניו הוא ההירו המתאים. הלילה יכול להיות הרגע הגדול שלו. הרגע שימקם אותו סופית במעלה הסולם בהיסטוריה של הכדורגל. בשביל רונאלדיניו עשיתי מעשה שלא עושים ונטשתי את ריאל מדריד המסואבת עבור ברצלונה המופתית. בשביל רונאלדיניו הייתי מוכן לסבול עוד מונדיאל שבו אנגליה שלי חוזרת הבייתה עם זנב מקופל (טוב, אני מגזים, הוא לא עד כדי כך עקרוני לי).

הצפי הוא למשחק לא משהו. אין מה לעשות. יהיה אחלה קצב, מופעי הגנה משובחים (גם ההגנה של ברצלונה לא פראיירית) וניכר כי יהיה משחק משעמם. מצד שני, כולם יודעים למי ניתנה הנבואה ומי שקורא באדיקות יודע מה שוות הנבואות שלי. לפיכך, כמאמר איש הטלוויזיה היקר לי מכל, מודי בראון: "תבלו".