הבלוג של אילון

אז איך בעצם הגעתי לראות סרט שיצא בשנת 1993, וגם אז לא הותיר חותם גדול מדי, ואורך בערך 3 שעות. התשובה הפשוטה, שהיא בעצם הסיבה והתשובה להרבה שטויות שאני עושה בחיים היא: משמרת לילה. הגעתי עייף לעבודה, היו לי בערך מיליון ענייני לימודים להתעסק איתם, אבל, מילת המלצה אחת מאיציק שעובד (יותר נכון: עבד) איתי גרמה לי להקדיש זמן ל"יצרים בדם" ולהנות מכל שנייה אגב כך. אני אוהב סאגות. בין אם זה בספרים או בסרטים. סיפורים על מה שהיה בעבר ולאן התפתח ההווה של הגיבורים וכמה שהם הלכו לדרכים שונות שבכל זאת מצטלבות. אני יודע, זה נשמע הכי נדוש בעולם, אבל עליי זה עובד. במיוחד במשמרות לילה שבהן אני אשכרה צריך ללמוד. חוץ מזה, היהנ הרבה ספרדית בסרט וספרדית עסיסית, לא סתם ספרדית של ילדים. הרבה "קוחונס", "קרנל" או "קרנליטו" והמילה "פוטאנה" על שלל הטיותייה. אז למה בעצם לראות את "יצרים בדם" ? בעיקר כי משדרים את זה בסינמה וזה חינם, וגם כי זה שלוש שעות שעוברות מהר, והסיפור עצמו יפה, והביצוע גם, וזה גם גורם לך לחשוב קצת ואפשר לקחת את זה להרבה כיוונים (היה לילה ומאוחר, סתם נהנתי מהסרט ולא לקחתי את זה לשום כיוון). "יצרים בדם" מתחיל בראשית שנות השבעים, במזרח ל.א, איזור שכבר אז נחשב להיספני כמעט לחלוטין, מוכה פשע והזנחה. מיקלו, קרוז ופאקו חברים בכנופייה שכדרכה של כנופייה נאבקת בכנופיות אחרות. מיקלו הכי מסכן. הוא לבנבן למדי (נישואי תערובת) ולוקח די הרבה זמן עד שהחבר'ה מוכנים לקבל אותו לחלוטין. האלמנט הזה יילווה אותו לאורך כל חייו. הכול משתנה כשקרוז נפגע באופן קשה ע"י חברי הכנופייה היריבה. מיקלו ופאקו (אחיו של קרוז) יוצאים לפעולת נקם. מיקלו נתפס ופאקו נמלט. החל מרגע זה סיפורי החיים שלהם מתפצלים לחלוטין. פאקו הופך לבלש מוערך ושקול ומיקלו הולך לסן-קוונטין ונסחף לעולם הכנופיות של הכלא (רק ששם ההיספנים מאוחדים בד"כ נגד השחורים, ברקע יש את הניאו-נאצים ושאר החבר'ה המקסימים שמרכיבים את הנוף האנושי של סן קוונטין). אבל, לחיים, כמו לחיים, יש את ההומור שלהם והדרך של מיקלו, קרוז ופאקו מצטלבות לא אחת. וכמעט אף פעם, זה לא בנסיבות סימפטיות.

אני מאוד נהנתי מהסרט, ממש כמו מיני סדרה טובה של יום כיפור. מי שהסרט נקרה על דרכו מוזמן להקדיש לו טיפה מאמץ.