הבלוג של אילון

בדבר אחד אני משוכנע, הדיון העירני ותשומת הלב שלה זכה הסרט, מוצדקים בהחלט. בין אם לטוב ובין אם לרע, "אבודים בטוקיו" הוא אירוע קולנועי. סרט מיוחד שכזה. סרט שלכל אחד יש מה לומר עליו אבל אף-אחד לא באמת מצליח לפצח אותו. לפחות שתי נשים אמרו לי (בלי קשר האחת לשנייה) שמרגישים שהסרט בויים ונכתב ע"י בחורה. בלוגר חביב עליי במיוחד אמר ש"גבר היה עושה זאת טוב יותר". מה המסקנה מכל זה ? למה בעצם אפשר להגיע ?

שיש קולנוע נשי ? ושאפשר להרגיש מתי אישה מביימת ומתי גבר ?

אני לא כל כך בטוח. אני לא בטוח שהפמיניזם המסורתי ישמח להגדרות האלו. ואם יש קולנוע נשי, הביאוהו לכאן ונדעהו. ניסתי להבין, דרך אותן שתי נשים, מה הופך את הסרט הזה ל "סרט שביימה בחורה". כל אחת מהן אמרה משהו אחר. אני לא בטוח שהן באמת הבינו את מהות העניין. האחת אמרה שזה בגלל הדרך שבה היא תיארה את סיפור האהבה, את התחושה של יקרה או לא-יקרה. לדידה, זה משהו שרק בחורות מבינות. האחרת פשוט התעקשה שמרגישים שזה סרט שבחורה ביימה. כך או כך, "אבודים בטוקיו" זו המחווה האולטימטיבית של סופיה קופולה לטוקיו. טוקיו הרועשת, טוקיו הצבעונית, טוקיו המוזרה. טוקיו המנוכרת. היכולת של קופולה להציג את טוקיו מהצד האחד כעיר הכי צבעונית ומצועצעת בעולם ומהצד האחר כמשכן לבדידות הגדולה בעולם ראוי להערכה. העיר הזו היא הכוכבת האמיתית של הסרט.

אפשר להגיד עוד הרבה דברים על "אבודים בטוקיו". זה מין סרט שכזה, ללא עלילה. זה לא שלא קורה שום דבר אבל ההתרחשויות הן לא המוטיב המרכזי בסרט. אני הרגשתי יותר את הבדידות, את התקווה, את הלהיות לבד בעיר זרה. אבל שלא נטעה, זה לא סרט ברגמני עם שתיקות ארוכות או קלוז אפים טורדניים וכל מיני ניסויים קולנועיים משעממים.

ביל מאריי נותן תפקיד ענק. לא שציפיתי ממנו לפחות מזה ובכ"ז הוא ענק בסרט הזה. סקארלט ג'והנסון מתוקה להפליא. שברירית וענוגה. הסרט מזמן כמה תמונות מקסימות ורגעים מצחיקים (ביל מאריי שר אלביס קוסטלו בקריוקי. what's so funny 'bout peace love and understanding. ענק, פשוט ענק). אז מה בעצם קורה שם ?

ביל מאריי הוא has-been, כוכב סרטים אמריקאי שכבר עבר את שיאו ומגיע לטוקיו ע"מ לצלם פרסומת לוויסקי. בבית מחכה לו אישה גראמפית וילדה קטנה. סקארלט ג'והנסון היא בוגרת ייל (פילוסופיה). נשואה טרייה שמגיעה לטוקיו עם בעלה, ג'ובאני ריביסי, שהוא צלם הנעדר הרבה לרגל עבודתו וגם כשהוא ישנו הוא לא גרוייסע מציאע. הבדידות של שניהם, תחושת הניכור, הג'ט-לג הבלתי-פוסק והעיר הקסומה ההיא מובילים אותם להיות ביחד. אבל זה לא ביחד של סרטים. זה ביחד של שני אנשים שזקוקים האחד לשנייה יותר ממה שמותר להם או ממה שהם נותנים לעצמם לדעת.

האמת, קשה להסביר את הסרט הזה. חובה לראות אותו. לא מדובר ביצירת מופת אבל זה סרט שחייבים לראות. אפילו קשה לי להסביר. פשוט תלכו לראות.