הבלוג של אילון

אני דוהר את הדרך הארוכה מנתניה לחולון כשהטעם שלה עוד אצלי בפה והסנטר שלי עוד לח מהליקוקים של הכלב שלה. אני יודע שאם הייתי זוכה אצלה להצלחה כמו שאני זוכה אצלו, היינו נשואים כבר מזמן. אני חושב על כמה טמבל אני שלא חזרתי מיד אחרי שהלכתי כדי לנשק אותה עוד פעם אחת לפני שאני נוסע הבייתה. המחשבה הזו תשרוד עד כפר שמריהו. העולם נראה יפה כשאתה נוסע בניסאן של אבא. הכבישים מזמינים יותר ולמרות שאתה כבר מזמן לא טורף את החיים (ובוא נודה, אף פעם לא טרפת), אתה מרגיש שאתה יכול לטרוף את הלילה הזה בשנייה אחת. Bring it on. אתה חושב על כל מה שהיא אמרה ועל כמה שהאינטואיציות שלך היו נכונות. היא חסומה רגשית והיא מספרת לך שהיא אף פעם לא הייתה בן-אדם רגשי ואתה יודע שהיא פגועה ואתה אומר לה "אני אף פעם לא אפגע בך" ואתה מסתכל עליה ובעיניים שלה אתה רואה שהיא מאמינה לך. ובצדק. ואתה יודע שעכשיו הכול תלוי בך. שאם תהיה מספיק סבלני זה יקרה ובענק. ואתה יודע שהקרב הוכרע מזמן ושבכל מה שקשור להתלבטויות הרגשיות שלה אתה תהיה שם. כי היא שונה מכל מה שהכרת. כי אם היא לא תרצה שתהיה שם אז היא תגיד לך. ואתה יודע שאיתה, אתה שונה מכל מה שהכרת ושאם לא תרצה להיות שם אז תגיד לה. ברקע אפרים שמיר שר "כמה זמן אפשר לחשוב ולא לגעת רק לראות" ואתה מבין שצריך חולוני כמו אפרים שיבין אותך בדיוק. ככה זה כשאתה נוסע בדרך מנתניה. אתה יודע שזמן דורש זמן, אבל איכשהו, ממש ממש טוב לך עם זה.