הבלוג של אילון

לא יצא לי ממזמן לעדכן את רשימת שירי השבוע ולדאבוני זה נובע מקפיאה קלה בתחום המוזיקלי. אין לי זמן להשקיע בדברים חדשים (כלומר, יש לי זמן, אני פשוט לא דואג לתכנן אותו כהלכה). Anyway, אחת לכמה זמן יוצא לי להכניס שיר לרשימה וממש-ממש לקוות שמישהו קורא את הרשימה הזו ודואג לשמוע את השירים. אמנם לא קיבלתי יותר מדי פידבקים עד היום, אבל עמוק עמוק בפנים אני מאמין שיש מי שקורא ומיישם. אחת לכמה זמן, אני כבר ממש כותב על זה (כמו עכשיו). זה קורה לי בד"כ עם שירים שאני יודע שאלמלא הרשימה אף-אחד לא יעלה עליהם והם ישארו לנצח קבורים באלבומים שיצאו פעם והם יהיו הסוד הקטן שלי. אלא שישנם שירים כל-כך יפים שאני ממש לא רוצה שיהיו הסוד הקטן שלי, אני רוצה שהעולם כולו יהנה מהם.

ולמה בעצם כל ההקדמה הזו ???

ב-1970 הביצ' בויז הוציאו אלבום שלא זכה להצלחה גדולה כל-כך. התחרות עם הביטלס גבתה את מחירה וברייאן וילסון התמוטט. הלהקה איבדה לטובת הפסיכדליה ולהקות ה-FM קהל רב והפכה להיות עוד להקה שמזוהה בעיקר עם תהילת עברה. אלא שהמשמעות של ההצלחה לא הייתה שהם התחילו לעשות מוזיקה רעה, הם פשוט הצליחו איתה פחות. ולפיכך, מכל הלב, המלצה הכי חמה שיש בעולם על Our sweet love. הקיטש לא מגיע במנות איכותיות וגדושות יותר. באחריות.