הבלוג של אילון

אחד מהדברים היותר טובים שקרו היום הוא שיצא לי לראות שוב את הסרט המופלא הזה של וודי אלן משנת 1977. "הרומן שלי עם אנני" (או Annie Hall) היה לסרטו המצליח ביותר של וודי אלן. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר: פרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר ופרס השחקנית הטובה ביותר לדייאן קיטון. למעשה, אלן עצמו, שהיה מועמד בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, היה היחידי שלא זכה (האוסקר הלך ליהודי טוב אחר, ריצ'רד דרייפוס).

אנני הול מביא את סיפור הרומן של אלווי סינגר, קומיקאי יהודי נוירוטי המתגורר בניו-יורק ואנני הול, ציירת/זמרת/צלמת מטורללת שכזו (ולדעתי, אחד מהמודלים הראשונים לעיצוב הדמויות של פיבי ורייצ'ל ב"חברים"). ב"אנני הול" וודי אלן מציג לראשונה במלוא הדרה את דמות היהודי הניו-יורקי הנוירוטי שתחזור בעוד רבים מסרטיו. בכלל, ניתן לראות באנני הול כסרט שמתמצת את העשייה הקולנועית של וודי אלן. למרות שהוא עשה סרטים רבים וטובים אחריו, אפשר לומר שאנני הול משמש כבסיס לקומדיה הוודי-אלנית. כל הטריקים והשטיקים, הטקסטים והבדיחות וכל מה שבא לפני ויבוא אחרי, נמצא באנני הול. המשחק של אלן בסרט הזה הוא מעולה ולמעט פעם אחת אחרת (דני רוז האיש מברודווי) ניתן לומר שזו הופעתו הטובה ביותר כשחקן. לפיכך, כמחווה לתענוג שנזדמן לי היום בבוקר, אני מתרגם מבחר ציטוטים של אלווי סינגר:

• אתה לא קולט ששאר האומה מסתכלת על ניו יורק כאילו שאנחנו שמאלנים, קומוניסטים, יהודים, נואפים הומוסקסואליים. אני חושב עלינו ככה, לפעמים, ואני גר כאן.
  
• סבתא שלי מעולם לא הביאה מתנות. היא הייתה עסוקה בלהיאנס ע"י קוזאקים.
  
• (על קליפורניה) מה העניין עם כל הפרסים האלה ? הם כל הזמן מחלקים פרסים. פרס הדיקטטור הפשיסטי הטוב ביותר: אדולף היטלר
  
•  זרקו אותי מ - NYU בשנה הראשונה שלי כיוון שהעתקתי במבחן במטאפיזיקה. הצצתי לנפש של זה שישב ליידי.
  
• אני זוכר את הסגל ביה"ס היסודי שלי. הייתה לנו אימרה: אלו שלא יכולים, מלמדים. ואלו שלא יכולים ללמד, מלמדים התעמלות. ואלו שלא יכולים לעשות שום דבר עבדו בבי"ס שלנו.
  
• לינדון ג'ונסון הוא פוליטיקאי ואת יודעת כמה אתיקה יש לחברה האלה. בערך דרגה אחת פחות מאנסי ילדים.
  
• (מילות הסיום של הסרט) איש אחד בא לפסיכיאטר ואומר לי: "דוקטור יש לי בעיה. אח שלי משוגע. הוא חושב שהוא תרנגולת". אז הדוקטור אומר לו: "טוב, אז למה שלא תביא אותו לטיפול". אז האיש עונה: "הייתי מביא אותו אבל אני צריך את הביצים". ובכן, אני מניח שכך אני מרגיש כלפי מערכות יחסים. אתם יודעים, הן לגמרי חסרות הגיון ומטורפות אבל אני מניח שרובנו ממשיכים איתן, כיוון שאנחנו זקוקים לביצים.