הבלוג של אילון

בסופו של יום אין לי אלא להאשים את עצמי. אני אשם ואני יודע את זה. אני נכנע בקלות. אסנת רצתה קומדיה קלילה. ליעד היה אדיש ונכון לשתף פעולה (מצב די נדיר כשלעצמו) ואני, אני הייתי בעל המנוי. "הדיוקס" הוא סרט כל-כך מחורבן, אבל כל-כך מחורבן, שבסוף הצפייה, הדבר היחידי שיכולתי לחשוב עליו הוא ש-12 או 13 השקלים שהוצאתי על השכרת הסרט, בוודאי ירדו מאחד מימי העבודה הקשים ולא מהשעות המתות. ולא הייתה לי ברירה. קשה לי למצוא מילים לתאר עד כמה מדובר בסרט מצחין למרחקים. וזה לא שהיו לי ציפיות. כבר מזמן הבנתי שהקריירה הקולנועית של שון ויליאם סקוט תורכב מזבלונים מהסוג הזה. סטיפלר או לא סטיפלר. ג'וני נוקסוויל (סימפטי כשלעצמו) התפרסם בתור המנהיג של חבורת Jackass. וג'סיקה סימפסון. טוב, בוא נודה על האמת, היא כוסית-על ולא ידעתי עליה הרבה מעבר לזה, אבל זה בדיוק כל מה שהיא יודעת לעשות. וכך, מצאתי את עצמי צופה בפסגת הווייטראש הזו ותוהה "על מה לעזאזל אני מבזבז את הכסף שלי ??!!??" ובואו נעזוב את הכסף, "על מה לעזאזל אני מבזבז את הזמן ??!!??"

אמרתי כבר מזמן שגם קומדיות רעות צריך לדעת לעשות. כלומר, אם אתה בעניין של קומדיה מפגרת, היא צריכה להיות איכותית מספיק כדי לענות להגדרה "מפגרת" ("הרולד וקומר" זו דוגמה טובה). "הדיוקס קורעים את האזרד" מבוסס על סדרת טלוויזיה ישנה שערוץ 2 טורח לשדר מדי פעם מסיבות עלומות. מהמעט שראיתי, הסרט מצליח להרוס אפילו את שמה המפוקפק של הסדרה. זה סרט מחורבן ואני ממליץ לכל מי שקורא את השורות האלו להתרחק ממנו במידת האפשר. אל תתייחסו אליו. אם אתם רואים אותו ברחוב תעברו לצד השני של הכביש. היזהרו ! פשוט היזהרו, והישמרו לכם לנפשותיכם ממפגעים כאלה. זה חרא בלבן.