הבלוג של אילון

אח שלי סיפר לי אתמול שבילי פרסטון נפטר.

השם הזה אולי לא אומר הרבה לרוב האנשים, אבל פרסטון הוא אחד מהגורמים שהצליחו להחזיק את הביטלס ביחד מספיק זמן כדי לסיים את הסשנים של Get back שלימים יהפוך להיות Let it be האלבום והסרט ובעיקר, מספיק זמן כדי לשרוד את הקיץ של 69' וההקלטות של Abbey road, שירת הברבור המופתית שלהם.

ההקלטות לאלבום הלבן הכפול גבו מחיר כבד מהלהקה. החודשים הארוכים שהלהקה בילתה באולפן 2 באבי רואד יחד עם היחסים המתהדקים בין לנון ליוקו (שהיו ביחד כל דקה מדקות היממה, כולל בסשנים הבלתי נגמרים לאלבום) והכיוונים המוזיקליים והאישיים שאליהם הלך כל אחד מחברי הלהקה, קירבו את החבורה הזו לסוף דרכה. בנסיון אחרון להציל משהו מהלהקה ניסה פול מקרטני להציע פרוייקט לכאורה פשוט אבל בפועל, יומרני למדי. מקרטני רצה שהלהקה תתאחד לצורך הקלטת אלבום בצורה הכי בסיסית שאפשר. שתי גיטרות-בס-תופים. חודש ההקלטות לאלבום אמור היה להיות מצולם לצורך תכנית טלוויזיה מיוחדת שבשיאה, הלהקה תופיע בהופעה חיה, לראשונה מאז אוגוסט 66'. אלא שלנון רצה להיות עם יוקו, רינגו היה אדיש וג'ורג' מצא הרבה יותר עניין בבודהה מאשר בשניים וחצי המופלאים האחרים. למרות הכל, הלהקה התכנסה באולפני ההסרטה בטוויקנהאם ב-2.1.1969 והחלה להתאמן ולצלם. עד מהרה החלו חילוקי הדעות. פול ניסה להנהיג את הלהקה ולשאר החבר'ה פשוט כבר לא היה כוח אליו. ההקלטות הנדירות של הביטלס מאותם שלושה שבועות באולפני טוויקנהאם הקרים והמנוכרים מציגים להקה עייפה, שבעה ובעיקר חסרת מעוף. ג'ורג' ופול רבו במהלך ההקלטות (במה שהפך לאחת מהסצינות החזקות ביותר בסרט Let it be) וג'ורג' עזב לכמה זמן בעיקר כדי להסתובב עם The Band בוודסטוק, הרעיון להקליט תכנית טלוויזיה מיוחדת נגנז מהר מאוד ויחד איתו הובאה למנוחת עולמים התכנית להעלות הופעה חיה. במאמץ אחרון לפני פירוק הלהקה הוחלט להשתמש בצילומים שנעשו עד כה כדי להשלים את הסרט שהלהקה התחייבה לייצר עבור Warner brothers, ואת שאר חודש ינואר העבירה הלהקה במרתף החמים של מטה Apple ברחוב סאביל ראו האופנתי בלונדון. גם במרתפים של אפל הלהקה המשיכה לריב ולנגן רע מאוד, אבל לפחות היה יותר חם. בהבלחה של רגע ובמקריות גמורה למדי, שלף ג'ורג' הריסון מהרחוב (ממש ממש מהרחוב) את בילי פרסטון. פרסטון היה קלידן צעיר שהספיק לנגן עם כמה מגדולי הסול והבלוז של אותם ימים. הוא במקרה היה בלונדון וג'ורג' ידע שנוכחות של נגן נוסף עם חברי הלהקה תגרום לכולם להתנהג טוב יותר. כמה חודשים לפני כן, במהלך אחת התקופות הסוערות של הקלטת האלבום הלבן, גורג' אירח את אריק קלפטון להקלטת המנון המופת While my guitar gently weeps וגילה שנוכחות של נגן מוערך נוסף, מרגיעה את כל השאר. פרסטון הצטרף לביטלס לתשעת הימים האחרונים של חודש ינואר והיה שותף להקלטת כל החומרים שפורסמו מאותו ינואר ארור ובעיקר, שותף להופעה על הגג. ההופעה הבלתי מתוכננת, בצהרי יום קפוא של לונדון. ההופעה האחרונה של הביטלס.

הקלידים של בילי פרסטון נוכחים בהרבה רגעים ב-Let it be שהוא ככלות הכל, אלבום די עצוב ובעיקר האלבום הכי פחות טוב שהביטלס הוציאו. ההמונד שלו מלווה את Let it be והאורגן שלו ב-Don't let me down פשוט עוזר להפוך את השיר הזה לאחד הבלוזים הטובים ביותר שהביטלס הקליטו. פרסטון זכה לכבוד נדיר. מבין עשרות נגני האולפן שליוו את הביטלס במהלך השנים, פרסטון היה היחידי שזכה לראות את שמו מופיע לצד שמה של הלהקה בסינגל המצליח של Get back. הביטלס ובילי פרסטון. שיתוף הפעולה נמשך גם לאחר סיום הפקת Get back. הביטלס התאחדו בפעם האחרונה ובמאמץ כמעט בלתי אפשרי הוציאו לפועל את שירת הברבור המופלאה שלהם: Abbey road. פרסטון שהיה שותף בעיקר בתחילת ההקלטות ליווה את הלהקה ב - I want you (She's so heavy וב-Something  המדהים של הריסון.

בעקבות שיתוף הפעולה החליטו הביטלס להחתים את פרסטון בחברת אפל. הריסון תרם לו את הגוספל/רוק הנפלא That's the way god planned it ואף עזר להפיק חלקים מאלבום הבכורה שלו. פרסטון גמל על הטובה שנתיים מאוחר יותר כשבא לנגן במופע האפי שג'ורג' ערך למען בנגלה-דש. הגירסה של פרסטון ל-That's the way god planned it מצליחה להאפיל על הרבה רגעים אחרים בקונצרט המופלא ההוא. ורק בשביל הבס של קלאוס וורמן בסוף השיר שווה להקשיב לכל האלבום. מי שרואה את הסרט יכול לראות את ]פרסטון קם מהאורגן ומתחיל לרקוד ולקפצץ על הבמה. אפילו ג'ורג', הצנונית הבריטית מנסה להצטרף אליו בהצלחה מוגבלת.

קריירת הסולו של פרסטון לא המריאה ולמרות הבלחות פה ושם הוא זכה להצלחה מינורית. לפני מספר ימים הוא נפטר לאחר סיבוכים בעקבות השתלת כלייה לא מוצלחת שהוא עבר. במשך השנים זכה פרסטון לנגן עם דילן והסטונז, עם ריי צ'ארלס ועם אמנים רבים אחרים, אלא כמו שקורה לרוב בחייהם של אנשים שעברו בעולמם של ארבעת המופלאים, פרסטון ייזכר לנצח כמי שניגן עם הביטלס באחת התקופות האפלות שלהם. הוא היה שם ב-times of trouble שפול מזכיר ב-let it be. הוא היה קלידן ענק אבל בסופו של דבר, לנגן עם הביטלס בחצי הראשון של 69', זה כנראה מה שהוא ידע לעשות יותר טוב מכל אחד אחר.

כוסית וירטואלית לזכרו של האיש השחור הטוב הזה.