הבלוג של אילון

היום, לפני שלוש שנים וקצת, ישבתי באולפן בר"ג והגשמתי חלום ילדות. הקלטתי אלבום. אלא שבניגוד לחלומות שזמן ההגשמה שלהם הוא קצר יחסית, לחלום הזה נדרשו 11 חודשים לפחות. רון, החבר הכי הטוב שלי (ובאותם ימים גם השותף המוזיקלי), היה זה שבאותו רגע תפס את המחשב. ותאמינו לי, בחודשים הארוכים שבילינו באולפן, לתפוס את המחשב היה חשוב מאוד. הוא נכנס לאתר שלא הכרתי, הסתכל סביב, בדק מה שבדק, קרא מה שקרא והתחיל לכתוב תגובה. "מה זה ?" שאלתי אותו. "זה הבלוג שלי" הוא ענה. "בלוג ??" הקשיתי. "בלוג" הוא השיב. "בלוג זה קיצור של weblog שזה יומן רשת". "אז יש לך יומן רשת ?" שאלתי. "כן" הוא השיב (מיותר לציין שאף דו שיח בינינו לא נשמע ככה. אנחנו לא מפגרים וגם לא חיים בספר של אניד בלייטון).

כעבור כמה ימים, היום לפני שלוש שנים, פתחתי לעצמי את "הבלוג של אילון". אני עד היום מתחרט על השם הבדוי הזה שבחרתי, אילון ספיר. שלוש שנים חלפו והוא נשמע לי הומואי מדי, ובכל זאת, "הבלוג של אילון". וכך, אני, שמימיי לא הצלחתי לנהל יומן (ואני מצטער על כך עד היום), הצטרפתי לישראבלוג. שלוש שנים, 1,081 פוסטים אחר-כך, לפחות 250+ דו"חות צפייה, הגיגים, תובנות, ביטל ג'ורג', הפועל ת"א, אחי היחידי, טליק, ועוד מיליון דברים ששכחתי. עכשיו יש מה שיזכיר לי מי הייתי ועל מה חשבתי בין גיל 27 לשלושים.

אני מודה לכל מי שבא לפה ומגיב וגם למי שבא לפה ולא מגיב. אני מקווה להמשיך פה עוד הרבה. זה מוזר, כנראה שמשבר השנה השלישית בא לי באמצע השנה השנייה (וכבר אמרתי שעיתוי זה דבר חשוב). בשנה שעברה הקדשתי חיוך רחב לכל הקוראים האדוקים (כל השלושה). השנה, החלטתי לחשוף עוד טפח מעולמי. בכל-זאת, יום הולדת שלוש.