הבלוג של אילון

כרגע נתבשרתי באדיבות Ynet שאלי אוחנה נבחר להיות אחד ממדליקי המשואות ביום העצמאות. יעל ארד ואסתר רוט-שחמורוב שהביעו את התנגדותן לבחירה ע"י SMS נבחרו באופן ישיר ע"י הועדה, ואלמלא הייתי מכיר את יעל ארד, עוד הייתי עלול לחשוד שהזעם שלה, לפני כשבוע על דרך הבחירה ב - SMS נועד לשרת, בדיוק את המטרה הזו (יעל היא אחותו של הפרסומאי והאסטרטג הפוליטי אייל ארד. יכול להיות שזו משפחה טובה אבל אסור לשכוח שארד היה זה שעזר לנתניהו לעלות לשלטון בראשונה ולפיכך הוא אשם עד שיוכח אחרת). ברשימת המאוכזבים ניתן למצוא את אורן סמדג'ה ומיקי ברקוביץ'. סמדג'ה, מזכיר לי משפט ששמעתי בימי צעירותי, "מומנטום, או שיש לך את זה או שאין". לרוע מזלו, סמדג'ה זכה במדליה היסטורית לא פחות מזו של ארד אך הוא עשה זאת יום אחד מאוחר מדי. למעשה, העדר הציפיות מסמדג'ה לפני אולימפיאדת ברצלונה רק מגדילים את הישגו לעומת זה של ארד אבל בת למשפחת עיתונאים תל-אביבית כמו ארד (שידעה למכור בהצלחה את סיפור הישראלית שניצחה את הגרמניה בדרך לגמר) תמיד תהיה עדיפה על בחור עם ס' מוזרה קצת מהדרום. מיקי ברקוביץ' נולד לרוע מזלו בארץ למשפחה רומנייה ולפיכך, למרות שלל הישגיו בתחום הכדורסל הוא איבד את המשואה לרלף קליין, שהישגיו בכדורסל קטנים מאלה של מיקי אבל הוא ניצול שואה. אני מנסה לשמור על פאסון לקראת המשפט הבא ולא כל כך מצליח: הבחירה בשמעון מזרחי היא לא לגמרי לא נכונה. באופן אישי אני מאחל לו הרבה דברים שלא קשורים במשואות ובכ"ז במדינה שבה הספורט הוא בעיקר "עסקונה", אין מתאים ממזרחי להדליק משואה. אני לא מתכוון למנות את הישגיו וכשלונותיו של האיש הנוראי הזה, את החרבת התחרותיות בליגה הישראלית ואת ההיתממות המכביסטית הקבועה אבל בסופו של דבר הוא ראוי לייצג את מחריבי הספורט, העסקנים. אגב, אנשים ללא הומור, כמו שמעון מזרחי, ראויים לטעמי, להיות מנודים מהחברה וודאי וודאי שלא להדליק משואה (שבמדינה רבת טקסים ורושם כשלנו זה אחד מהכיבודים הגדולים ביותר שיש). ההפתעה הגדולה נרשמה בתחום בחירת הקהל. אלי אוחנה, כדורגלן בית"R ירושלים בעבר ומאמנה בהווה נבחר להדליק את המשואה. כמי שבז לאנשים שלובשים צהוב על-מנת להתפרנס אתם יכולים לתאר לעצמכם שאני לא כל כך נלהב מהבחירה של אוחנה. אני עוד איכשהו מסוגל לעכל אותו כפרשן בליגת האלופות (יש לו אישיות טלוויזיונית יחסית נעימה, הגם שהוא פרשן גרוע ביותר) אבל הוא בית"רי. בית"רי שאיך שלא תהפכו אותו יצאו לו פתקים של מח"ל מנקבים שונים בגוף. אפילו אוחנה עצמו, שאף פעם לא נודע כמי שניחן במידה זו או אחרת של צניעות, הגיב בהפתעה וציין ש"אני לא בטוח שאני ראוי להיות ראשון, אבל שמח שהחליטו מה שהחליטו - גם הציבור וגם חברי הוועדה". ללא ספק, תגובה מדהימה בכנותה, אם חושבים על זה שהיא באה מכיוונו של אוחנה.

אני לא מתכוון לבקר את החלטות חברי הועדה או להציע להן הצעות. כל עוד מדובר בוועדה, אין אלא לקבל את הדין. הבעיה שלי היא עם הבחירה ב - SMS. יעל ארד, העלתה נקודה לגמרי צודקת. למרות כל ההערכה שיש לי למשרד החינוך או מי שזה לא יהיה שהחליט להעניק לספורטאים את הכבוד הרם של הדלקת המשואות, הבחירה ב - SMS מלעיגה את כל העניין וגורמת לזילות עצומה של כל הטקס הזה.

לטעמי, הדלקת המשואות אמורה להיקבע ע"פ קריטריונים נוקשים שייכסו את כל שכבות הציבור על כל רבדיו וגווניו. יעל ארד, לדעתי, צריכה להדליק משואה בשם כל זוכי המדליות האולימפיות ולא רק בשם עצמה כראשונה שזכתה. המדליה של אורן סמדג'ה היא לא פחות חשובה והמדליה שמיכאל קולגנוב הביא בדקות הסיום של האולימפיאדה הקודמת היא גם לא פחות חשובה. כמו שמיכל שחר תדליק משואה בשם י"א הספורטאים ובני משפחותיהם כך שמעון מזרחי צריך להדליק בשם כל העסקנים שהורסים כל חלקה טובה. רלף קליין בשם איגודי המאמנים או ניצולי השואה וכו' וכו'. הבחירה ב - SMS גורמת להזנייה של כל התהליך הזה וחבל. אם באמת היו רוצתים להתחשב בדעתו של הקהל, היו יכולים להרחיב את גבולות הוועדה ולהשתמש בשירותיהם הטובים של כמה מעצבי דעת קהל ו/או ספורטאי עבר שהיו יכולים לסייע בבחירה. למה לגשת ל - SMS, זה כל כך אידיוטי. אלי אוחנה אולי היה כדורגלן טוב אבל שום דבר שהוא עשה בקריירה שלו לא הופך אותו לראוי לכבוד הזה. סתם כדי לסבר את האוזן: אוחנה החל את הקריירה בבית"ר י-ם. כבר אז, הקבוצה הייתה במסלול העלייה שלה לצמרת הכדורגל הישראלי, מסלול שהתחיל בעיקר בגלל אורי מלמיליאן.באמצע שנות השמונים אוחנה הורחק ממשחק נבחרת באוסטרליה כיוון שסימן תנועה מגונה כלפי הקוון. כמה שנים מאוחר יותר אוחנה הורחק לשנתיים או שלוש מנבחרת ישראל כיוון שסירב לעלות למשחק בגלל בעיה ביטוחית. במהלך הקריירה אוחנה שיחק באירופה והגיע להישגים אולם הוא כבש את לב האוהדים כשהיה מוכן לחזור לבית"ר שהייתה אז בליגה הארצית. לאורך השנים אוחנה קנה לו אחיזה ביציעי בית"ר לא מעט בזכות אלימות פיזית שהפעילו מקורביו של אוחנה על חלקים בקהל שהתנגדו לו. הוא הסתכסך במהלך הקריירה שלו עם שלמה שרף ובעיקר עם אייל ברקוביץ' וכשברקוביץ' ספג בעיטה לפניו מחברו לקבוצה בווסטהאם, ג'ון הרטסון אוחנה היה זה שמיהר להתראיין לעיתונות האנגלית ולטעון שזה מגיע לאייל. אוחנה לא הצליח להביא את הנבחרת הישראלית להישגים לאורך שנותיו בנבחרת. הוא הביא לבית"R כמה אליפויות כשחקן אך תיפקודו כמאמן לוקה בחסר. בשלוש-ארבע שנות אימון הוא לא החזיק מעמד באף קבוצה שאינה בית"ר וגם בבית"ר עצמה הוא ידע עדנה רק כששיחק עם קבוצה שקשטן בנה בשבילו. כמו-כן אוחנה שחצן ומתנשא, מעשן כרוני (שעוד בימיו כשחקן היה ידוע כמעשן סיגרים) וישנן שמועות (שאף פעם לא הוכחשו) שהוא מכור להימורים או לפחות, מרבה להמר. וזה האדם שמדינת ישראל בחרה כמדליק מושאה ביום העצמאות. כשאני מביט על מה שנהיה ממדינת ישראל בשנים האחרונות, אני לא לגמרי מתפלא. תראו מה הולך בכנסת ובממשלה: ענבל גבריאלי, רוחמה אברהם (להזכירכם, רוחמה אברהם הייתה מזכירתו נתניהו. זה כל מה שהיא ידעה לעשות), יחיאל חזן, נעמי בלומנטל ושאר חברי הכנופיה. מדינה שבוחרת את מדליקי המשואות שלה ב - SMS, ראוייה לבאנדיט כמו אוחנה בקרב המדליקים.

הבעיה היחידה היא, איפה זה יגמר. המשואות האלה (שמעון מזרחי רלף קליין טל ברודי ואלי אוחנה) שוות לתחת. הן לא ה - issue. הבעיה היא שבשלב הבא נבחר את השרים שלנו בממשלה לפי SMS. ראש הממשלה הנבחר כבר חילק את 17 התיקים אבל משרד אחד נותר פנוי לבחירת ההמונים. אח"כ נייעץ לרה"מ בפגישות עם נשיא ארה"ב בעזרת SMS ובסופו של עניין נקבע עונשים של פושעים בבית המשפט בעזרת SMS. הרוצח ההוא דווקא נראה נחמד, אני גוזר עליו 3 שנים. אגב, זה לא לגמרי בלתי אפשרי, תראו איך אנחנו נראים.