אחד מהדברים המצערים ביותר שאתה יכול לכתוב על סרט הוא שהוא לא מממש את הפוטנציאל שלו. לאורך היסודי והתיכון הייתי ילד "שלא מממש את הפוטנציאל שלו" וזה לא היה נעים כל-כך. "השמועה אומרת ש..." נהנה מאילן יוחסים מרשים בדמות רוב ריינר הבמאי (ואנחנו מתעלמים באלגנטיות מהתחושה המעיקה שבשנים האחרונות הוא איבד את "המגע" שלו) ומקאסט מקסים במיוחד. ג'ניפר אניסטון מקסימה, מארק רופאלו קצת מתבזבז בסרט הזה, את קווין קוסטנר אני מסמפט עוד מבית אמא ושירלי מקליין עושה תפקיד נהדר. מעבר לכל זה, הרעיון שעומד בבסיסו של הסרט, מגניב לאללה. אניסטון מגלמת את שרה, צעירה ניו-יורקית שהתארסה לאחרונה ונוסעת יחד עם ארוסה, ג'ף (רופאלו, כאמור מתבזבז) לבית הוריה בפסדינה לכבוד החתונה של אחותה. פסדינה, כך מסתבר, לוקה בכל התכונות של עיירה קטנה. הרכילות מושלת בכיפה והשיקול של "מה יגידו" הוא משמעותי ביותר. בפסדינה שרה שומעת שמועה על-פיה הסיפור של הספר והסרט "הבוגר" מבוססים על משפחתה. עכשיו צאו וחישבו, הרעיון עצמו מדליק. יש פוטנציאל להרבה בדיחות פנים-הוליוודיות והרבה רפרנס לסרט המיתולוגי ההוא. שרה מנסה לגלות את האמת בעזרת סבתה (מקליין בהופעה מוגזמת אבל ראוייה לחלוטין), אביה (ריצ'רד ג'נקינס) ובסופו של דבר, בעזרת מי שכנראה "עשה" את אמה וסבתה, בו בורוז (קוסטנר). הפוטנציאל, כאמור, זועק למרחקים. קוסטנר מגלם בשרמנטיות דמות פיקטיבית שדסטין הופמן גילם בעבר. שירלי מקליין היא למעשה אן בנקרופט. כל האנשים האלו מוזכרים בסרט, הכול יכל להיות טוב ויפה, אלא שהוא לא. "השמועה אומרת ש..." מסרב להתרומם ודי מהר הוא מצליח להימאס לחלוטין. ואז, כשהסרט נמאס, מקליין מוגזמת, קוסטנר פאתטי ואניסטון פקאצה (ואני בכלל תמיד העדפתי את מוניקה ע"פ רייצ'ל). בקיצור, חבל חבל חבל. זה לא רע, אבל זה יכל להיות פי כמה יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
