הבלוג של אילון

יצא לי לשמוע היום את התכנית של שי ודרור ב-102FM, בדרך חזרה הבייתה. אני לא נמנה על מעריצי שי ודרור וזו מבחינתי דרך מנומסת להגיד שהם לא ממש מצחיקים אותי ו...נו, אני ממש לא סובל אותם. ובכל-זאת הקשבתי. הם היו על סף שיחת הטלפון המפתיעה היומית ובשביל זה (ובשביל לא לשמוע בפעם המיליון את איה כורם/קרן פלס/נינט/"כל הזמן אני חושב עליה" בגלגל"צ) נשארתי עם שי ודרור. שיחת הטלפון המפתיעה הייתה למתווך דירות נחמד למדי מלבנון שלא נרעד גם כשהבין (אחרי שיחה הזוייה באנגלית של כיתה ד' מצד שי ודרור) שהוא מדבר עם שני קריינים מהרדיו הישראלי. "נחמד" חשבתי לעצמי, הנה הלבנוני הזה מוכן לצחוק קצת על החיזבאללה ועל המצב ולא מפחד לדבר עם ישראלים. הוא נמצא על החוף בביירות, מימינו ושמאלו בחורות (ככה הוא אמר, אני בחיים שלי לא הייתי בביירות, אני לא יודע אם זה נכון) ומבחינתו הכול טוב ויפה.

חזרתי הבייתה והדלקתי טלוויזיה. זפזפתי בין ערוץ 10 לערוץ 2. עודד בן-עמי, האיש והראש, דיבר עם ג'סמין (שם בדוי) כך במקור. הבנתי שמדובר בשטיק יומי. עודד בן-עמי, העיתונאי החוקר הקשוח מדבר כל יום עם בחורה מלבנון. אבל...המצב כל-כך קשה עד שהיא צריכה לחסות בשם בדוי כדי לדבר עם העיתונאי שמחרף נפשו עבור חברת החדשות החשובה בעולם...

חשבתי על זה קצת. זה כל-כך ערוץ 2. הרי השיחה של שי ודרור עם לבנוני אמיתי (ולפי מה שהבנתי הם עושים את זה מדי יום) הוכיחה שלא צריך להיות איתי אנגל כדי לדבר עם מישהו מלבנון. והיא הוכיחה שלא צריך להסתתר במחשכים כדי לדבר עם ישראל. לשי ודרור ולמאזינים שלהם זה בא בקלות. לעומת זאת, בערוץ הפאתוס הלאומי, בן-עמי צריך שם בדוי וביוגרפיה של אנה פרנק בגירסת ביירות כדי להביא לנו, לצופים ברי המזל בעולם (כי בכל זאת, יכולנו לבזבז את זמננו על הפרשנות של צבי יחזקאלי ולא על הפאתוסיאדה של ערוץ 2) דברים אמיתיים של לבנונית אמיתית. וואו !!! סאחה עלייך עודד.