הבלוג של אילון

צריכת הרדיו שלי היא זעומה במקרה הטוב. אני משתדל להגביל אותה רק למקרים שאני נמצא באוטו. אני נוהג לקטר על גלגל"צ בכל הזדמנות אפשרית, אבל כשעברתי לתפקיד החדש, הבאתי איתי רדיו קטן ובשבועות הראשונים גִלְגָלָצְתִי את עצמי לדעת. אח"כ עברתי לאוספים שהכנתי בעצמי. הודיתי לאלוהים על ה-MP3 ועל העריכה המוזיקלית שלי. האיש שמכיר את הטעם של עצמי הכי טוב בעולם.

אתמול יצא לי לשמוע רדיו. כמו תמיד, באוטו. ממש במקרה, שמעתי את החדש של איה כורם. בתחילת ימי הבלוג סיפרתי על אותה חברה לצבא שאמרה לי "אתה לא אוהב זמרות" ודי צדקה. מאז המצב השתנה, ובכל זאת מצאתי את עצמי מעקם חוטם לנוכח גל בוגרות "רימון" שהציפו את העולם. זה התחיל עם מירי מסיקה שהייתה נחמדה בהתחלה ונמאסה עליי טוטאלית בהמשך. אחר-כך קרן פלס שהוכיחה לי בפעם המיליון שאני שונא באזזזזיים (רציתי להגיד שאני בז לבאזזזייים, אבל זה לא פוסט כזה). אחר-כך דין דין אביב שהשותפה שלי קנתה את הדיסק שלה ולא משנה מה ניסיתי לעשות, הוא איכשהו תמיד מצא את דרכו בחזרה למערכת בסלון. אחר-כך באה איה כורם. בהתחלה אהבתי. אחר-כך סלדתי והנה עכשיו חזרתי לאהוב. "אבל אמא לא הכירה, את יונתן שפירא". אחחחח, איזה יופי. יש משהו בשירה שלה, באיך שהיא מבטאת את המילים ובעיקר בשיר הזה, שהוא מתוק ומקסים עד כמה ששיר יכול להיות. 

בזכות התגלית של יונתן שפירא, שמעתי עוד קצת רדיו אתמול, ומה אתם יודעים, אפילו נהניתי. כמו שזה נראה, אני הולך לקנות את הדיסק החדש של הדורבנים (ולצעירים שבינינו: פעם, לפני הרבה שנים, כשאומן או להקה היו מוציאים דיסק חדש, אנשים היו הולכים לחנות ומשלמים כסף בשביל לקנות אותו. לפני הרבה הרבה שנים ואימיול) ואולי-אולי-אולי, אני אמצא את הפראייר שיבוא איתי להופעה של בום פם שנשמעים כמו "היהלומים" רק עם טקסטים או כמו "הבילויים" רק בלי זקן.

ולסיום, מילה קטנה בענייני אקטואליה: ג'קו. אך ורק ג'קו.