הבלוג של אילון

אני לא יודע איך צבירה של מיליון קלוריות בפחות מ-24 שעות - במהלכה של דיאטה, יש לציין - מסמלת את החזרה לשפיות, אבל עובדה. ככה אני מרגיש. כנראה שהבן-אדם (אני, במקרה הזה) לא צריך הרבה יותר מבליסה של פיצות בערב וארוחת צהריים עם דודי, כמו בימים הטובים.

שיהיה בריא אייל שני, שתזכה לחיים ארוכים "ברונו" שלו, היום, היא עשתה את שלה.

החל מהסלק בפתיחה, החציל בטחינה, החומוס עם הגרגרים, פלטת הבשרים (והבצל המטוגן) ואפילו הקרם ברולה בסוף. אני לא מזכיר את הפוקאצ'ה כיוון שלכבודה צריך לייחד פוסט נפרד (ואם הייתי נשלח לאי בודד וכיו"ב).

בקיצור, יש לי כל סיבה שבעולם לחכות ליאיר שיגיע וייקח אותי להליכה של 5.5 ק"מ. כן, אני יודע, זה פאתטי. קשה למגר אלפי קלוריות בהתנהלות של ערב בין הרבה חולונים ממהרים, ובכל-זאת, המצפון זועק לעזרה ואני חייב להעמיד פני שומע.

מה יהיה הסוף ? האם לנצח נגזר עליי להיות עבד לגרגרנות (התשובה היא כן, אגב) ? הלנצח אני אוכל ואבכה (damn right שכן). בקיצור, כמה טעים ככה טוב. הקץ לדמעות. נלך, נעמיד פני מרזים. יהיה בסדר. העיקר הפוקאצ'ה.