בשבועות שחלפו מאז הצפייה ב"ימים של אהבה" ניסיתי למצוא את הדרך המדוייקת להסביר עד כמה הסרט הזה גרוע ואני חושב שמצאתי: "ימים של אהבה" הוא סרט כל-כך גרוע עד שהוא מצליח להעמיד בצל את הפארודיה המבריקה שנעשתה עליו ב"ארץ נהדרת" (מריאנו בתפקיד מנחם גולן זועק "אקסלנט, אקסלנט" וכו'). "ימים של אהבה" הוא סרט כל-כך גרוע עד שהוא סרט חובה. פשוט חובה. אסור לפספס. ואני לא צוחק. "ימים של אהבה" הוא סרט כל-כך גרוע עד שחשבתי להוציא 49.90 ש"ח כדי לקנות לעצמי עותק פרטי. סרט כזה אני חייב שיהיה בבית.
אני יודע שזה נשמע כמו מניירה של הפוך-על-הפוך, אבל אני באמת ובתמים חושב שזה סרט חובה. וכמה שהוא רע. "ימים של אהבה" הוא סרט מעליב ומגוחך. סרט שגם אם מאן דהו, ללא כל ידע מוקדם בקולנוע, היה מתאמץ כדי לייצר את הסרט הרע ביותר בעולם, סביר שהוא לא היה מצליח ליצר זבל שכזה. ובכל-זאת, חובה לראות את זה. פשוט חובה.
ראיתי את הסרט שלוש פעמים. ולא הפסקתי לצחוק. ולא כי הוא מצחיק, אלא בעיקר כי הוא עלוב. ולא עלוב באופן שדורש רחמים, אלא עלוב באופן הנצלני שבו הוא נעשה. הפקה ברמת מתנ"ס, עריכה חובבנית, צילום גרוע, סאונד גרוע, איכות מחפירה, וזה עוד בלי שנגענו בתסריט, בבימוי, במשחק ובשאר הדברים האמיתיים שמרכיבים סרט. אגב, אפילו המוזיקה שהייתה אמורה להיות הדבר הטוב היחידי בסרט הזה, הייתה דפוקה.
מבין כל הנוכחים אני חייב להחמיא לניר לוי. הוא היה גרוע כמו כולם, אל תדאגו, אבל יש משהו בהבעה שלו (ואולי אני היחידי שרואה את זה) שמשדר "אני יודע שזה סרט חרא, אבל באתי לעשות פאן". אם לוי לא התכוון להסתלבט אז: רחמים. פשוט רחמים.
אני ממליץ לכל אחד ואחת לקחת את הסרט ב-DVD. אם יש בכם קצת חדווה והומור, לא תפסיקו לצחוק. בדוק. זה פשוט סרט מחורבן ברמות על. חובה לראות. פשוט חובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
