הבלוג של אילון

ראיתי את Anything else לפחות שלוש פעמים לפני שבאתי לכתוב עליו. ראיתי אותו שלוש פעמים כדי להיות בטוח שהאמביוולנטיות שאני חש כלפיו היא לא תוצר של נסיבות ובעיקר כדי לעשות כבוד ליוצרו, וודי אלן. העשור האחרון לא היה מהטובים שבחייו של אלן כיוצר. נסיבות פרידתו ממיה פארו והרומן המתמשך שלו עם בתו המאומצת תרמו לירידה בקרנו. אלן הפך לבמאי מעט אנכרוניסטי ובקולנוע המופלץ (בד"כ) של ימינו אנו, לאלן קשה למצוא את מקומו. הקומדיות של היום זה לא מה שהיה פעם וכנראה שהקהל של היום, צריך לראות את סטיפלר אוכל חרא ע"מ לצחוק. ולמרות הכל, וודי אלן ידע הצלחות אמנותיות: "אפרודיטה הגדולה" (עם מיירה סורבינו המדהימה), "לפרק את הארי" ו"סוף הוליוודי" זכו לביקורות חיוביות לחלוטין. לטעמי גם "קליעים מעל ברודווי" ו - "כולם אומרים אני אוהב אותך" היו טובים מאוד אלא שלגבי "קליעים מעל ברודווי" אני לא יכול להיות אובייקטיבי (כוכב הסרט, ג'ון קיוזאק זוכה מראש לזכות וטו גם בנוגע לסרטים רעים) והשני הוא מחזמר עם מוזיקה מאוד קול-פורטרית, זה לא הולך חזק בימינו אבל וודי אלן עשה מזה מטעמים. בקיצור, למרות הציפייה הארוכה ל"Anything else" הסרט עצמו, איך לומר, לא היה משהו. זה לא שמדובר בסרט רע, בכלל לא, אבל מוודי אלן יכולתי לצפות להרבה יותר מזה. איכשהו, המחשבה על וודי אלן בסרט, בתור המנטור של ג'ייסון ביגס, נשמעה הרבה יותר מצחיקה בתיאוריה ממה שהיא נראתה על המסך (למרות שהרגעים של שניהם יחד היו ללא ספק הטובים שבסרט). "Anything else" הוא למעשה גירסת המילניום החדש ל"הרומן שלי עם אנני", הסרט שהביא לעולם את דמות היהודי הנוירוטי של וודי אלן. זאת לא לגמרי העתקה אבל סיפור המסגרת הוא זהה לחלוטין (כולל הפסיכולוג חסר התועלת) ואני לא אתפלא אם ג'ייסון ביגס (שעושה חיקוי של וודי אלן טוב כמעט כמו קנת בראנה שעשה את אלן ב"סלבריטי") ראה את "אנני הול" פעם או פעמיים או יותר, לפני שהוא התפנה לשחק ב - "Anything else". גם כריסטינה ריצ'י עושה את דייאן קיטון די טוב אלא בקרב בין שתיהן, אני מעדיף את קיטון. אני מאמין שהבעיה העיקרית ב - "Anything else" היא שאלן עיצב את הסרט בהתאם לתפיסות שהיו לו בשנות השבעים ואנשים צעירים בימינו, כבר לא מתנהגים כך. ביגס וריצ'י נראים בסרט נורא לא שייכים לזמננו אנו (בעיקר ביגס) וקשה להאמין שמערכת יחסים דיסהרמונית שכזו או בחורות מסוגן של ריצ'י, יתנהגו ככה. אבל, בסופו של עניין, הסרט שווה צפייה ולא רק לאוהדיו של וודי אלן אלא גם לשאר בני התמותה.

בקצרה: ג'רי פאלק (ביגס) הוא כותב קומדיות צעיר הנמצא במערכת יחסים עם אמנדה (ריצ'י) שחקנית מתחילה ובעיקר בחורה בלתי-אפשרית שמוליכה אותו במהלך מערכת היחסים בכל מדורי הגיהנום האפשריים. פאלק מתוודע לדובאל (אלן) מורה וכותב קומדיות בחצי משרה שמשמש לו כמנטור. דובאל הוא די גמור. הוא נותן לפאלק עצות לחיים ב - one-line-רים (שיטה וודי אלנית ידועה) ומשתמש במילים אנגליות שפשוט לא קיימות במציאות. לחייהם של פאלק ואמנדה, נכנסת אימה של אמנדה (סטוקארד צ'אנינג) מזדקנת פרועה ובלתי נסבלת שהופכת את חייו המתישים של פאלק, למתישים עוד יותר. תוסיפו לכל זה סוכן כושל ובעל חרדות נטישה (דני דה ויטו) ופסיכולוג חסר תועלת ותקבלו את הנוירוזות של ג'ייסון ביגס. אני אהבהתי יחסית את הסרט אבל אני נמנה על נאמניו של וודי אלן. אני לא בטוח שכל אחד ממש יאהב את זה אבל זה עדיין יותר מצחיק לטעמי משטויות בנות-זמננו נוסח "חתונה אמריקאית" וכאלה.