הבלוג של אילון

ביומיים האחרונים, הרדיו/MP3 Player הקטן והחמוד שיש לי בעבודה הפך להיות הרדיו/MP3 Player שיש לי בעבודה והתקלקל. לא עוד האוספים המוזיקליים המשובחים שאני עורך לעצמי ולא עוד האוספים המוזיקליים שאני עורך כך שגם המנהלת שלי (שיושבת בחדר הסמוך) תוכל לשמוע. ביומיים האחרונים, אני קורבן לרדיו. וכיאה לקורבן של גלגל"צ, אפילו בן-אדם כמוני שצריך לשמוע שירים כמה וכמה פעמים עד שהוא זוכר אותם, יכול כבר לדבר בחופשיות על כמה שירים חדשים. ובכלל, כשחושבים על זה, מאימתי חוסר ידיעה (או כל דבר אחר) גרם לי שלא לדבר על משהו.....

אז הנה, דו"ח ביניים מוזיקלי מהימים האחרונים:

משינה - אני צוחק איתך - אהבתי את השיר הזה עוד ברגע שראיתי אותו בכתבת חדשות שהייתה על משינה. אין מה לעשות. אני אוהב את הלהקה הזאת מאוד מאוד וכל הדברים הרעים שיכתבו עליהם, ואפילו העובדה שהם עושים מוזיקה הרבה פחות טובה ואנרגטית, לא תשנה את דעתי. השיר הזה יכל להיות הרבה יותר טוב, אבל גם בגירסתו הנוכחית אני אוהב אותו והוא טוב בעיניי מרוב השירים שהופיעו ב"רומנטיקה עתידנית". אחרי שראיתי את משינה בהופעה ב-14/10 והם בעטו בישבנים, אני בשקט יכול להגיד שיש למה לצפות באלבום הבא שלהם. ואני יודע, זה בון טון לזרוק כל אבן בסביבה על משינה, אבל זה מיותר. צריך פשוט להנות ולשמוח שהם עדיין עובדים יחד.

מוש בן-ארי - אנצל - מה לעזאזל אני עושה עם המוש הזה ??? בכל אלבום שלו הוא שם איזה שיר שמקשה עליי לא לאהוב אותו כפי שהיה צפוי ממני. באלבום הקודם זה היה "ואת" והפעם זה "אנצל".בכלל, יש קנונייה בקרב אנשי מוזיקת העולם, או איך שלא קוראים לזה, לעשות הכול כדי להקשות עליי. לדין דין היה את "מוכרת לי מפעם" המקסים. לעידן רייכל יש בכל אלבום 3-4 שירים מ-ד-ה-י-מ-י-ם ("יש בי עוד כח" הוא אחד מהשירים העבריים היפים שאני מכיר) ואפילו שוטי הנבואה שעונים מבחינתי על כל הגדרה של "בלתי נסבלים" מצליחים להוציא אותי טמבל בכל פעם מחדש. בקיצור, "אנצל" של מוש בן-ארי. אי אפשר להתחמק ממנו ועדיף שלא לראות תמונות של האבו-שיער הזה אבל "אנצל" סבבה.

השיר החדש של מירי מסיקה - אני לא יודע איך קוראים לשיר הזה. סביר שכל האנשים לא יודעים. ועוד יותר סביר שלאף אחד זה לא חשוב. בתור פסקול לעבודה זה שיר טוב. מבין גל המירי-מסיקות, המסיקה האורגינלית פחות מעצבנת אותי כשהיא שרה (אבל זה בא והולך, פעם חשבתי את אותו דבר על איה כורם). גם את זה כתבה קרן פלס, ואני בכלל מתחיל לחשוד שקרן פלס זה שם של חברה שכותבת שירים למי שמוכן לקנות אותם. בכל זאת, ראיתי תמונות של קרן פלס ונראה שיש לה עוד עיסוקים חוץ מלכתוב שירים...בתאכלס, כנראה שמירי מסיקה נהייתה מספיק גדולה כדי להוציא שירים שישמעו כאילו הם משנת 87'. אני לא יודע מי הפיק לה את זה, אבל זה מדאיג. הגיטרות נשמעות כמו גיטרות של שנות השמונים (החריקה הזאת שכולם גנבו מ The Edge), המלודיה נשמעת כמו שנות השמונים (הסוף של השיר נשמע כמו "ארץ חדשה" של שלמה ארצי) והתופים בהתחלה נשמעים כמו מישל עמר קלאסיק (ואם אני עוצם עיניים אני יכול לדמיין את החבר הכי הטוב שלי עושה את החיקוי שלו). ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז אני דווקא מסמפט את השיר. אני משוכנע שעד סופ"ש גלגל"צ ימצאו את הדרך להוציא לי אותו מכל החורים. סומך עליכם חבר'ה.

מוקי - בית משותף - מוקי הפך כנראה להיות זמר הבית של דלדל"צ ועכשיו הוא עושה גרסה לשיר השירותרום משנת 83' ("אני פותח רדיו, ר-ד-י-ו, עולה על גל אחד...."). האמת גירסה מצויינת. עושה כבוד למקור (בנזין) עושה כבוד להווה ועושה כיף על הנשמה. העיבוד סבבי לגמרי, הביצוע גם ואם יובל בנאי שומע את השיר, הוא יכול להבין איך היינו רוצים שמשינה תישמע.