בכל פעם שבא לי לכתוב משהו שקשור לספורט, קורה בעולם המוזר הזה (של הספורט) אירוע שגורם למה שרציתי לכתוב להחוויר. מה לעשות, אני לא זריז כפי שהייתי....ובכל זאת, יש לי מיליון דברים להגיד. אז ככה:
1. הכי אני אוהב את אלה שאומרים "אם הרימון היה בא מיציע של ביתר, אבוקסיס לא היה קם והמשחק היה מתפוצץ". ועל זה נאמר "למה לאימא שלך יש טריק יותר טוב ???" לא צריך להיות תחמן מוסמך כמו אבוקסיס כדי לעלות על התחכום הזה. כן. ככה נהוג. ככה עושים. גם בעולם (ע"ע השוער של צ'ילה לפני כמה שנים). אז נכון שזה לא פייר פליי וכולי, אבל משהו אחר בכדורגל הישראלי הוא כן פייר פליי ??? העיקר הצדקנות.
2. הכי אני אוהב את המנטרה "מוני הוא אבא של השחקנים". בסדר, הבנּו. אבא שמבא. למה כל מהדורת חדשות צריכה להיפתח בדיווחים האם פנאן מגיע לאימון או לא מגיע. פנאן לא משחק. לא לוקח ריבאונד. לא סוגר בהגנה והעובדה שהאיש הקרח הזה קופץ כמו אחוז אמוק על הספסל של מכבי לא הופכת אותו לאייטם כזה עקרוני. תקנו אותי אם אני טועה אבל אחרי שנים שמכבי עבדה מאחורי מסך ברזל ובעזרתם של עיתונאי בית (ע"ע רפאל נאה), התקשורת פשוט שמחה להתעלל בענק הצהוב. שלא נטעה, אני נהנה מכל נזק שנגרם לקבוצה הזו, ובכל זאת נמאס לי לשמוע על פנאן.
3. הכי אני אוהב את האמירה "המעבר מאירופה לליגה קשה". חוץ ממשחק אחד, הפועל ת"א לא עשתה שום דבר ראוי לציון באירופה. היא עולה לשלב הבא בזכות הגרלה סימפטית וערב גדול מול קבוצה פריזאית במשבר. באמת שאני לא רוצה לקחת כלום מאחיי האדומים אבל הד"ר הפועל ומיסטר תל-אביב שאנחנו רואים בליגת העל נראה לי משקף יותר את היכולת האמיתית של הקבוצה מאשר הערב ההוא בפריז. כבר מתחילים להיגמר הדליים בהם יכולה הפועל לבעוט. הבעיה, אגב היא לא המעבר של הפועל ת"א/מכבי חיפה מאירופה לליגת העל. תקנו אותי אם אני טועה אבל לדעתי הבעיה היא שהקבוצות שמולן הן מתייצבות אחרי הצלחה באירופה מקבלות זריקת מרץ. זה בהחלט הולם את הפרופיל של המנטליות של הכדורגלן הישראלי "אולי הם עשו בושות לפאולטה בפארק דה פראנס אבל פה באשדוד הם לא יעשו צעד..."
4. הכי אני אוהב את כל פרשני הבדיעבד שאומרים שאושרי לוי הוא רק קצה הקרחון/תיבת פנדורה שנפתחה וכו'. אם כולכם ידעתם שהכל מושחת, למה לא אמרתם כלום ? אם כולכם נתקלתם בנסיונות שוחד, למה לא דיווחתם למשטרה ? מה קרה, היה דחוף לכם לראות את אושרי לוי נופל כדי לוודא שיהיה שעיר לעזאזל. תקנו אותי אם אני טועה אבל התחושה היא שלמרות שלכולם ברור שאושרי לוי הוא באמת קצה הקרחון, לא יצא מהפרשה הזו כלום. חצי כתב אישום, כמה דמעות של אושרי בטלוויזיה, קריירה שתרד לטמיון והבלגאן ימשיך לחגוג.
5. הכותרת של הקטע - Even if I wanted שייכת לג'ואי טריביאני. סתם ככה להזכיר למי שלא יודע מאיפה זה מוכר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
