בשבוע שעבר, יום חמישי בערב, ישבתי במיוחד כדי לראות "עובדה". לא מדובר בדבר של מה בכך כיוון שבשלוש עשרה שנות פעילות הערוץ השני, מימיי לא ראיתי "עובדה". אני לא מתחבר לאילנה דיין ב-כ-ל-ל והביקורת שהוטחה עליה בעבר בעקבות הביטוי "פרסומת קצרה ונחזור" או משהו בסגנון, גרמה לי להתרחק ממנה ומהתכנית שלה.
אבל, ביום חמישי הייתי פנוי ובתור קורבן של תרבות הרייטינג (ראיתי את הפרומו במהלך "ארץ נהדרת"...) ישבתי לראות את התחקיר על רוברטו ושות'. קצת מוזר. שלוש עשרה שנים אילנה דיין משדרת תחקירים שאמורים להסעיר את המדינה, תחקירים שיש להם השפעה עצומה על מהלך חיינו, ובסופו של דבר אני יושב לראות את התכנית שלה בגלל סוכן דוגמניות ושני ערסים מבאר-שבע-לוס-אנג'לס. מה לחייהן של הפרחות האומללות שעבדו בשביל רוברטו ומה לי. כמעט כלום. ובכל זאת, נתתי כבוד, ישבתי וראיתי.
אלא שזה לא היה מעניין כל-כך. ממש לא. אולי החמצתי משהו, אבל לא הבנתי מה התגלית הגדולה.
נראה לי שאילנה דיין ערכה את התחקיר כך שיניע צופים לצפות בה גם בשבוע העוקב. מחשבה טובה אלא שאיפשהו בדרך, ובגלל החלק הראשון הצולע, פשוט איבדתי עניין.
מחר ישודר החלק הבא ואני ממש ממש לא בטוח שאני אטרח לצפות בו. מצד אחד ישנה העלות השקועה - כבר השקעתי זמן בצפייה בחלק הראשון, מה, לא תישאר לחלק השני כדי לראות את הדברים החשובים באמת. מהצד האחר, ובכל מה שקשור לערוץ 2, אני ממש שונא שעובדים עליי. אני שונא שמבטיחים לי תחקיר שיזעזע את המדינה ובסוף אני רואה כמה ערסים שמדברים על ערס אחר שעשה כסף מלהיות ביג טיים פושע בלוס אנג'לס.
יהיה מה שיהיה, אני משוכנע שרוברטו יסתדר בלעדיי. אילנה כבר עושה את זה 13 שנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
