הבלוג של אילון

בתולדות ימי הכדורגל הישראלי והקשר הגורדי שלו לפוליטיקה הישראלית הקלוקלת, נרשמת זכייתה של בית"ר י-ם בגביע המדינה ב - 1976, כרגע מהפך. העיתונאים אוהבים תמיד להשתמש בביטוי, "ישראל השנייה" ויכול להיות שבמקרה של בית"ר (גירסת 76') הם צודקים. הימים היו עדיין ימי שלטון מפא"י ובית"ר י-ם (שאז לדעתי עדיין לא הייתה קבוצת הייצוג הבכירה של י-ם) זכתה בתואר המשמעותי הראשון שלה. מאחורי אותו תואר, עמד בחור צעיר, בקושי בן 19, אורי מלמיליאן. שנה מאוחר יותר הגיע המהפך הפוליטי ומנחם בגין שבמשך שנים היה "חבר הכנסת שיושב לימינו של חבר הכנסת באדר" הפך לראש ממשלה. בית"ר המשיכה לגדולות ונצורות והפכה לאימפריה השניה במעלה בשלושת העשורים האחרונים, לצידה של מכבי חיפה (עוד קבוצה גדולה שלא באה מת"א או פ"ת). הקהל של בית"ר אוהב להרגיש עד היום כ"ישראל השנייה". זה מאפשר להם לעשות ולהגיד מה שהם רוצים. העובדה שעשרים ושמונה השנים שעברו מאז הזכייה התנהלו, רובן ככולן, תחת שלטון הליכוד, לא עזרה. נישת הקיפוח היא מאוד נוחה. אתה יכול לשנוא אשכנזים כאוות נפשך, להיות גזעני, להיות אלים ולא לשאת באחריות למעשייך (כי אתה מקופח וכי אכלו לך-שתו-לך-לקחו לך-תפרו לך).

אתמול זכתה סכנין בגביע המדינה. בעונה כל כך עלובה וחלשה לכדורגל הישראלי, הצליחה סכנין להתעלות מעל הבינוניות שאפפה את כולם ולקחת תואר ראשון של קבוצה ערבית מאז קום המדינה (ומאז בכלל). קודם כל, מגיעות כל הברכות לסכנין ולמגזר הערבי שהתגייס בהמוניו וצבע את ר"ג באדום. ועכשיו, משסיימנו עם חובת הקלישאות אפשר להתחיל לחשוב מה משמעות התואר הזה. לאן סכנין הולכת מכאן ? האם התואר הזה ישמש כקטליזטור למגזר הערבי ? האם הוא יאפשר להם להרגיש כחלק מהחברה הישראלית או שמא לנצח הם ירגישו כנטע זר ולא שייך ? התשובה, לצערי, היא שהגביע הזה משול לעלייתה הראשונה של הפועל טייבה לליגת העל. החברה הישראלית, מאלף ואחת סיבות שונות, אינה ערוכה לקבלת המגזר הערבי. החל בדברים אקוטיים (ובעיקר סימבוליים) כמו מילותיו של ההמנון הלאומי וכלה במצב הביוב במגזר. החברה הישראלית אינה מעוניינת בקבלת המיעוט הערבי ומלחמת השבטים שצפוייה כאן בין היהודים לבין עצמם לא תשאיר מקום למגזר שלם של ערבים שמתלבטים בלאומיותם לתבוע לעצמם את מה שמגיע להם. הנבואה ניתנה לשוטים ואני מוכן להשתטות לרגע אחד ולהמר שהזכייה בגביע, גם אם לא תביא לנפילתה של סכנין, לא תסייע לה להפוך לשם דבר בכדורגל הישראלי ולא תעזור לה להתביע את חותמה. לכל היותר, סכנין תשרוד עוד עונה או שתיים או שלוש בליגת העל ובעקבות בעיות ניהול או העדר מגרש ראוי לשמו או בגלל בעיות כלכליות, תנשור לליגות נמוכות היותר (ע"ע בית שאן). זו דרכו של כדורגל. על אחת כמה וכמה כשמדובר במגזר הערבי.

הנושא של ערביי ישראל הוא חשוב ביותר ודורש דיון יסודי ומעמיק. חייבים להבין שיש כאן מיעוט (כרגע מיעוט) שלא מזדהה עם מטרותיה של המדינה וברוב המקרים לא מרגיש חלק ממנה. הזהות הלאומית של אדם היא בעלת משמעות והאמביוולנטיות ממנה סובלים הערבים תקשה עליהם בכל אשר יפנו. בכל מקרה, הפואנטה היא שלא צריך להשתגע מהגביע הזה וצריך לקחת הכול באיזי. אחד מההישגים הגדולים של סכנין בעונה האחרונה הייתה השלווה שבה התנהלו הדברים. מאזן גנאים באמת עשה עבודה טובה ונתן אמון בלחמן ובקבוצה. על זה מגיע לו כל הכבוד (במיוחד לאור ההתנהלות של שתי היורדות). אם אני צריך להתייחס לזה מההיבט של הכדורגל נטו, אני מאמין שלסכנים צפויות הרבה בעיות. לחמן ידוע כמאמן שיש לו עין טובה מאוד לאיתור שחקנים ובעיקר ידע עצום בכל מה שקשור לזרים, אלא שממש לא בטוח שלחמן ישאר בסכנין. סכנין היא עדיין סכנין וחוזה טוב יותר מקבוצה גדולה יותר עשוי/עלול להשאיר את כל הדיבורים על "מזרח תיכון חדש" וכל האמונה במגזר כעורבא פרח. ליאור אסולין בדרך למכבי ת"א, לימה בטוח ייחטף למכבי חיפה ו/או דומותיה וכך תאבד סכנין את הכוח העיקרי שלה. גם אני במקום אסולין הייתי עוזב. היחסים בינו לבין סכנין היו אינסטרומנטליים בעיקר. הוא נתן להם גולים, הם נתנו לו במה. לא הרבה יותר מזה. לימה טוב מדי וגם קמארה, אטצ'י ואולי אפילו עבס סוואן עשויים למצוא את עצמם, בקונסטלציה זו או אחרת במקום אחר. אני מאחל לסכנין המון הצלחה באירופה ובכלל. אני מאחל למגזר שיצליח למצוא את מקומו גם בלי העזרה הסימבולית של סכנין ואני מאחל לחברה הישראלית שתשכיל לשלב בתוכה את הערבים (או לנדות אותם כליל. הסטגנציה הזו עלולה לעלות מחיר יקר).