הבלוג של אילון

נדמה לי שאני הישראלי היחיד (להוציא ערבים, חרדים, יורדים וכאלה שחיים במערות) שלא ראה את "מבצע סבתא". זה לא שלא יצא לי כי היו כמה וכמה הזדמנויות אלא שהוייב שנוצר סביב הסרט הצליח להרתיע אותי. אני לא ילד קטן שמורד בטרנדים וכו' אבל הדיבור על "מבצע סבתא" וההתעסקות בו היו מעט מוגזמים לטעמי (וזה עוד בלי שראיתי את הסרט. תארו לכם מה היה קורה אם אשכרה הייתי טורח לראות אותו). אני מניח שההצלחה הבלתי צפוייה של "מבצע סבתא" העמידה מכשול די רציני בפני דרור שאול, הבמאי והיוצר של "סימה וקנין". "תסמונת האלבום השני" קוראים לזה ברוקנרול ואני מניח שבקולנוע זה לא לגמרי שונה. אפשרות אחת שעמדה בפניו של דרור שאול הייתה להתחבר לצדדים אחרים באישיות שלו כבמאי. לא ללכת על קומדיה מסוגה של "סימה וקנין" אלא דווקא ללכת לכיוון אחר. דרור שאול בחר להישאר בקומדיות ו"סימה וקנין" שילמה את המחיר. אני מניח שמאחורי "סימה וקנין" עומד מסר של גזענות (כפי שבחרו להדגיש יוצרי אתר הבית: http://www.sima.co.il) ועוד מסרים אלו ואחרים אלא שמה שנשאר בסוף זה סרט בורקס שמתעקש להצחיק (ולפעמים אפילו מצליח) והתחושה העיקרית שעולה למראהו היא שמדובר במאמץ מוגזם. זה הופך למתיש.

בכלל, ניכר כי בתקופה האחרונה ישנה חזרה למסורת הבורקס. "הללויה" של דני סירקין ועודד רוזן, למשל, היה "בורקסי" למדי אלא שבמקרה שלהם המאפה הצליח יותר (למרות שגם "הללויה" לוקה במאמצי יתר בתחום נסיונות ההצחקה). מי שרוצה לקבל אנלוגיה ליחסים בין "מבצע סבתא" ל"סימה וקנין" יכול לקבל אותה מהפרסומת של מעדנות בכיכוב זאב רווח (אפרופו בורקס). הפרסומת הראשונה (מיאו חתולה) הייתה שיחוק אדיר. שחזור מצחיק של סרטי הבורקס, שורה קאצ'ית ועשרות חיקויים של זאב רווח (אפילו הילד בפרסומת מדבר כמו צ'ארלי). לעומת זאת, הפרסומת השנייה הייתה מאולצת. לא מצחיקה ולא קאצ'ית (הקטע של ה"ניצה, פיצה" ממש מביך !!) כך גם אצל דרור שאול. מבלי לראות את "מנבצע סבתא" אני משוכנע שהוא היה הרבה יותר קליל וזורם מ"סימה וקנין". למרות הכל, וכיוון שמדובר בסרט ישראלי, יש מקום להחמיא: אז ככה, איציק כהן, נותן תפקיד ענק. צעקני, מוגזם, מופרז אבל אחלה תפקיד (הישראלי המכוער אף פעם לא היה עד כדי כך מכוער). עמי סמולרצ'יק בתפקיד השוטר האהבל משחק טוב את התפקיד האידיוטי שהוענק לו. תיקי דיין טובה בד"כ והילד (תום גל) ביבי גם טוב. עד כאן המחמאות. חראם על ליאור אשכנזי שהוא שחקן די מיוחדג' שנדרש לתפקיד שכזה. ועוד חראמים לסשה דמידוב ורותם אבוהב. מגיע להם יותר.

כך או כך: סימה וקנין הוא סיפורה של אלמנה המתגוררת בגבעת משה יחד עם ביתה, בעלה ובנם הקטן. סימה רוצה להרחיב את סלון ביתה ודב וסרמן (אשכנזי), יו"ר הועד מתנגד. סימה מקללת אותו ואת בני ביתו ובעקבות כך פוקדת אותו שורה של אסונות. סימה הופכת למוקד עלייה לרגל וחתנה מזהה את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בכך וסוחט את הלימון הזה עד תומו למורת רוחה של סימה שרק רוצה אהבה ולא להיות לבד (שזה בעצם סוג של אותו דבר).

אפשר לדבר על הסרט עד מחר ועל הייצוגים של החברה הישראלית המאמינה בקמעות וכשפים ובחברי ליכוד הבאים לידי ביטוי בסרט. אפשר, אבל אין בשביל מה. אפילו אמא שלי שהיא אוהדת מסורה של קולנוע ישראלי לא אהבה את הסרט. זה אומר הכול. למי שממש חייב לראות סרט ישראלי אפשר וכדאי. מי שלומד קורסים מסוג: סוציולוגיה של הקולנוע ו/או ייצוגים של המזרחיים בתרבות הישראלית (או בקיצור: תלמידי סוציולוגיה ו/או קולנוע) ימצאו עניין בסרט. כל השאר לכו ל"אפקט הפרפר".