הבלוג של אילון
"אין כמו עכשיו בשביל לדעת כמה פעם היה טוב" (חבר של עידן עמיאל) |
| 5/2004
דו"ח צפייה: Wonderland - ואל קילמר, ג'וש לוקאס
לפעמים מומנטום הוא כל מה שחשוב בחיים. לפעמים זה גם כל מה שחשוב בקולנוע. ED T.V סרטו של רון האוורד (מת'יו מקונוהיי, ג'נה אלפמן) לא היה מושלך כלאחר יד לתהומות הנשייה אם היה יוצא לאקרנים לפני "המופע של טרומן" ומקדים אותו בגל הסרטים המבשרים של תופעת הריאליטי האיומה. באותה מידה אפשר להתיחחס ל - Wonderland שהוא סרט לא רע בכלל (ואפילו די טוב) כסרט שאיחר את זמנו וזאת בעיקר מפני ש - Boogie nights סיכם בהצלחה מרובה את הטוב והרע בתעשיית הפורנו שפרחה בתחילת שנות השמונים. אמנם Wonderland מדבר על תעלומה מאוד ספציפית בניגוד ל - Boogie nights שמתמקד בכוכב אחד אבל חוגג את התקופה כולה, אבל כשרואים את Wonderland אי אפשר לחמוק מההרגשה שכבר ראינו את הסרט הזה ושואל קילמר היה פעם נמוך יותר ובכלל קראו לו מארק וולברג. ההשוואה הבלתי נמנעת מגיעה לשיא בדמותו של אריק בוגוסיאן שמזכיר בצורה מחשידה ביותר את אחת מהדמויות בבוגי נייטס שאת שמה שכחתי (הסוחר סמים ההוא שעומד בחלוק ותחתונים ויורה לכל כיוון ושבמטבח שלו עומד בחור סיני או יפני שמפוצץ כל הזמן זיקוקים). אבל, למרות הדמיון בין הסרטים, Wonderland, כך מסתבר, עומד טוב בכוחות עצמו. הסרט תזזיתי למדי ומצליח להעביר את אווירת הסמים על שלל נגזרותיה, של תחילת שנות השמונים בקליפורניה (הערת ביניים: חשוב לזכור, בתחילת שנות השמונים למדתי בכיתה ב' או ג' בבי"ס ע"ש "שפרינצק" בחולון ולא הייתי חלק מאווירת הסמים הקליפורנית. כל מה שאני יודע עליה ניזון מהקולנוע ולפיכך יהיה יותר נכון לומר שהסרט מצליח להעביר את אווירת הסמים כפי שנתפסה בעיניי ע"פ סרטים אחרים). המשחק של רוב הנוגעים בדבר הוא טוב (אם כי עד עכשיו אני לא מצליח להבין מה היה תפקידה של ג'נין גרופאלו בכוח), הפסקול מגוון ומעניין (אם כי בביקורות שקראתי על הסרט יש התרעמות קלה על האקלקטיות וחוסר הדיוק שיש בפסקול) וגיבור הסרט, ג'ון הולמס (קילמר) היה מוכר אפילו לי. הולמס שכונה "ג'וני וואד" היה כוכב הפורנו עליו נטען שיש לו את הזין הכי גדול (לפחות 30 ס"מ בצל). הולמס שמת מאיידס בשנת - 88', היה מעורב, כך נטען, בדרך זו או אחרת, בשורה של רציחות אלימות במיוחד שבוצעו בתחילת שנות השמונים על רקע שליטה בשוק הסמים הקליפורני. חלקו של הולמס ברציחות שבוצעו במקום ששמו Wonderland, אינו ברור עד היום וליוצרי הסרט יש דעה מאוד ברורה בנידון. בכלל, שמתי לב שבסרטים שמשחזרים מקרים שקרו באמת או שמתיימרים לייצג ביוגרפיות מסויימות (כמו למשל, הסרט על להקת המאנקיז או הסרט על הביצ' בויז) ליוצרי הסרט תמיד יש דיעה מאוד ברורה שהם מתקשים להסתיר או לטשטש וברוב המקרים (וזה לפחות בשני הסרטים המוזיקליים שהזכרתי) ניתן לראות בנקל מי היה זה שסייע למפיקים "מבפנים" (בסרט על המאנקיז דמותו של דייב ג'ונס הזמר הגמדי מצטיירת כמלאך אל מול שאר חברי הלהקה וכך גם דמותו של מייק לאב בסרט על הביצ' בויז). במובן הזה Wonderland הזכיר לי את "מאחורי המצלמה" המעניין של פול שרדר שנוקט עמדה מובהקת בנוגע למותו של בוב קריין. כיוון שההיסטוריה נכתבת ע"י המנצחים ובמקרה הזה ע"י הסרטים, סביר להניח שג'ון הולמס כבר לא ייזכר כגדול כוכבי הפורנו (למעט רון ג'רמי) אלא כדמות המבזה למדי שוואל קילמר בנה סביבו. כזכור, הולמס כבר לא נמצא איתנו היום כדי לתת את חוות דעתו על הסרט או על דמותו. התחום שבו נרשמו הליקויים העיקריים ב - Wonderland הוא בנהירות העלילה, הגיבורים וההתרחשויות. לא במובן הדייויד לינצ'י של המילה אלא במובן האוליבר סטוני של המילה. היעדר הקו המנחה או היד המנחה בעלילה בנוסף לעריכה של הסרט הפכו אותו למאוד מעניין אבל בה במידה, מאוד לא ברור. אל תקחו ללב אם עד לסוף הסרט תתקשו להבין מי נגד מי ולמה ואיך. ג'נין גארופלו מחפשת את עצמה עד עכשיו בסרט הזה. ולמרות כל זאת, Wonderland, נכנס לרשימת הסרטים שאהבתי ועליהם אני ממליץ בחום כיוון שהוא מאוד מיוחד. מין סרט שווה שכזה. חוצמזה, יש שם את ואל קילמר וג'וש לוקאס הנפלא כך שבאמת יש מה לראות (מבחינת המשחק) ויש את קייט בוסוורת' שהיא די מתוקה (עקרונית). תהנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
