הבלוג של אילון

הפועל ת"א ניצחה הערב את הצהובים השנואים באוסישקין. היה תענוג. ליאור ליובין ויניב גרין (אני אוהב אותם) נתנו משחק הקרבה והחזירו את הכבוד לחולצה האדומה (רמז: מחלקת הכדורגל). אני לא משלה את עצמי שבסידרת הגמר בין השתיים, הפועל ת"א תצליח לעשות את הבלתי-יאומן ולנצח את מכבי אבל למי שהתרגל לשליטה הצהובה והנוראית בעולם הכדורסל הישראלי, כל סיכה שתוקעים בבלון הצהוב והמנופח, כל קוץ שנתקע ברגלה של הממותה המצחינה מיד אליהו וכל סיבה שתמחוק את החיוך מהפנים של פיני גרשון (יוחנן פאולוס השלישי) היא סיבה טובה. הכדורסל הישראלי הצליח לספק לי העונה את כל רגעי האושר שהכדורגל גזל ממני ולא רק בגלל הפועל ת"א אלא גם בגלל הפועל י-ם ונהריה וטפירו ושאר חברי הכנופיה. אני מאחל לנו גמר-סל שימשיך את הקו הזה ואני נותן 0.07 או 0.08 אחוז סיכוי להפתעה אדירה. הלוואי אמן הלוואי אבל אין הרבה מצב.

חוצמזה, לצופינו המתקשים: כשמכבי ת"א משחקת נגד הפועל ת"א או נהריה או בני השרון, היא לא מייצגת את המדינה. אל תתנו לקריינות של מאיר איינשטיין או אורי לוי להטעות אתכם. במקרים האלו היא מייצגת את עצמה. ולפיכך, אם מי מכם מתלבט או אוהב את הספורט גם בגלל התחרותיות, מותר לכם לאהוד קבוצה שהיא לא צהובה. בדקתי גם במשטרה וגיליתי שאין שום סעיף בספר החוקים שאוסר עליי לרצות שמכבי תפסיד כשהיא משחקת נגד קבוצה ישראלית. נסו את זה פעם. ההנאה מובטחת והסבל מתקבל על הדעת. זיכרו, צהוב is bad כל דבר אחר is good. התלבטתי אם לסיים את הפוסט הזה בעוד קטנה לכיוונו של גרשון אבל החלטתי שלאלוהים שלי ושלכם (האלוהים האמיתי) מגיע קצת יותר טוב מזה. אני ממש לא רוצה להעליב את השליח המרכזי שלו. בריאות ואושר לכולם.