הבלוג של אילון

אחד הדברים המשפילים בשירות בשלישות היה אבטחת הטרמפיאדה בגהה. טרמפיאדה שבד"כ הייתה מלאה בקרביים במידה זו או אחרת של מאובקות, הייתה מאובטחת על-ידי חיילי שוקולד דלי פרופיל שמסתובבים עם תמ"ק עוזי-ים שסביר להניח שאינם יורים. שנאתי כל רגע מזה. למעט המכולת שהייתה מעבר לגדר. לא הייתה במכולת הזו שום בשורה, למעט העובדה שהיא הייתה שם ושיכולנו לברוח אליה לדקות ספורות, לקנות שוקו וכו'. המכולת עצמה הייתה גיחה מאורגנת לעבר. בעל המכולת עוד השתמש במאזניים האלה שעליהם שמים משקלות קטנות. בד בבד עם המיקום הסמוך לגדר והעובדה שמוניציפלית המכולת הייתה בבני ברק, הרגשנו כמו בגטו היהודי. של פעם. שי ביטון היה זה שהיטיב להגדיר את המכולת באומרו "נראה לי שהבעלים עוד סופר בלירות". אתמול יצא לי לשמוע את שירים ושערים. זה יוצא לי די הרבה, כשאני רוצה להתעדכן בדקה-תוצאה, אבל אתמול, כשעמי פזטל דיבר על ההתקדמות של מכבי ת"א בטבלה ועל איך שהפועל תוכל לעבור אותה אם תנצח את הפועל כפ"ס במשחק שמתקיים כעת בבלומפילד, הבנתי שמדובר במאחז בלתי ניתן להכנעה של העבר. העבר הרחוק. אני לא יודע אם מדובר בהכרח בדבר רע. הרי אני זה שיותא בדרך כלל כנגד ההתלהמות התקשורתית שמלווה את עולם הספורט הישראלי, אבל שם זה כבר מוגזם. אני משוכנע שקשה לשחזר את שירים ושערים המרגשת של פעם, במיוחד כשכל מחזור ליגה מכיל רק 6 משחקים במקום 8 שהיו פעם וממילא המשחקים לא משוחקים במקביל, ובכל-זאת קשה לי לשמוע את זה. כשאליהוא בן-און אמר משהו על "השחקנים באמריקה" ובעצם התכוון להגיד NBA, הבנתי שכבר אין תקווה. הנה, מאות מילים על שירים ושערים בלי אף מילה על הבזיון שנקרא ז'וז'ו אבוטבול.

ספורט מעריב הקדיש עמוד שלם לרצח המזעזע של השוטר האיטלקי ע"י אוהדי קטאניה, בדרבי הסיציליאני. עצוב, באמת עצוב. קראתי וקראתי והגעתי למסקנה שעדיף לשמור את הדף הזה לדראון עולם. בקרוב אצלנו. וכן, אני אגיד "אמרתי לכם".

בכל עונה נורמלית, אוהדי מכבי ת"א היו מגרשים את אלי כהן רק בגלל שהוא גורם למכבי ת"א להראות כמו הפועל יהוד בימיה הרעים וגרוע מכך (עבור אוהדי מכבי) כמו הפועל ת"א בימיה הרגילים. בכלל, הליגה השתגעה. מכבי ת"א רצה בצמרת ואלי כהן ואבי נמני נשמעים מתנצלים על מצבה של הקבוצה. מצטערים, לא התכוונו. העונה אוהדי מכבי יושבים בשקט. רואים את הקבוצה המשעממת בעולם. ושותקים. אחרי הבלגאנים שהיו בעונות האחרונות, כל עונה שבה מכבי לא מסיימת את העונה במחזור השישי וצוברת השפלות עד לסיומה הוא הישג. עוד שנה כזו והם ישכחו בשביל מה זה טוב.

אחד הדברים שאפשר להגיד על משחקים בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה הוא שהכול יכול לקרות בהם. אמנם בשנים האחרונות, כשהקבוצות נפגשות שלוש פעמים לפחות בכל עונה, ישנה זילות של משחקים גדולים, אבל מסורתית, בעשורים האחרונים, מדובר בשתי הקבוצות שמסוגלות להנפיק משחקי על מעצמן. בהמשך לקפריזיות שמאפיינת את הכדורגל הישראלי הרי שכל דבר שנגיד על המשחק של היום, יכול להיות נכון. "יהיה משחק ענק" וואלה יכול להיות. "יהיה משחק משעמם", גם כן וואלה יכול להיות. "יהיו הרבה גולים כי חיפה תנסה לתקוף" וואלה. ייגמר 0-0 כי יוסי מזרחי ישחק על תיקו. גם וואלה יכול להיות. הכול יכול להיות. העיקר שנהנה. יש לי מבחן בעוד יומיים ואני מתכוון לראות את המשחק בכל-זאת. אני ממש מבקש, אל תגרמו לי להצטער.