הבלוג של אילון

השותפה שלי ואני מכירים כבר 15 שנים. למדנו יחד בתיכון, היינו יחד באותה חבורה (יענו חברה) אחרי הצבא ונשארנו בקשר לטנטי למרות שבשלב מסויים התנתקתי מהחבורה שרק הלכה והתברגנה. כשהיא התקשרה אליי בעניין של להיות שותפים היא ממש הצילה אותי. אין היצע גדול של דירות לרווקים בחולון והמעט שיש יקר מדי. אוסי (השותפה שלי) היא הפתרון המושלם. היא לא איזה בנאדם זר שאני צריך להתרגל אליו ולמניירות שלו והיא לא מספיק קרובה אליי ע"מ שהמגורים המשותפים יסכנו את מערכת היחסים בינינו.

מאז שעברנו לגור יחד תכננו להזמין את כל החברה לחנוכת בית. בגלל הילדים (שלהם) והלו"ז (שלנו) וזה שעופר היה בחו"ל וכו' וכו' וכו', זה לא יצא. עד היום בערב. בשעה טובה ומוצלחת זימנו את כולם לערב גבינות (וכיוון שלא היה יין ואף אחד ממילא לא שותה יין, אני נמנע מההמשך הכה מתבקש). לפני כמה ימים הלכנו לעשות יחד קניות והשארנו בחצי חינם כמה מאות שקלים והכול רק למען הערב הזה. קנינו כל גבינה שיש לסופר הענקי הזה להציע. קנינו סלמון ושוקלדים וגלידות ועוגות ותותים וקצפת ועלי גפן ממולאים וירקות כבושים ופיתות-קטנות-עם-זעתר ובגטים וחומוסים וסלט חצילים ומשקאות ובירות וכל דבר שקיים בערך. אתמול קניתי בורקסים ולחמניות. אוסי הכינה סלט ירקות ענקי, קרן הביאה סלט חסה, אני הכנתי עוגת שוקולד עם אגוזים וקוקוס ופשטידת תירס ואוסי גם הכינה שתי פשטידות (ברוקולי ופטריות עם גבינה). היום בערב כולם באו (חוץ מליעד שהיה בהקלטות). היה ממש מקסים. אני טופח לעצמי על השכם (וטופח וירטואלית על השכם של אוסי שישנה כרגע) על המבחר, השפע (שזה בעצם אותו דבר כשחושבים על זה) והארגון. אני חושב שהצלחנו להדהים את כולם. זה לא שהם חשבו שניתן להם חצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ אבל משותפים בתחילת דרכם, ללא כל נטייה לבשלנות, קשה לצפות להרבה and we delivered.

הבעיה היחידה היא בכמויות. את כל התאוריה של השפע למדתי מאימא שלי. בכל פעם שהיו באים אלינו אורחים היא הייתה שמה על השולחן בערך מיליון דברים שאחד יותר טעים מהשני. בפעמים הממש טובות אבא שלי היה מתגייס ועושה גריל רומני כדבעי. בקטע הזה, הורים שלי הם no. 1, אין טענות. אלא שהדבר שלא הצלחתי לרשת מהם הוא לדעת כמה לקנות. למרבה הצער גם אוסי לא כל כך יודעת ולפיכך אנחנו תקועים עכשיו עם מקרר מ-פ-ו-צ-ץ בשלוש פשטידות, קצפת, קילו תותים, ירקות, גבינות שיספיקו לנו עד 2006 לפחות, חומוסים, שוקולדים ושלושה מיכלים של גלידה. מבחינת הבירות, אין ספק שליורו הקרוב אני כבר לא אצטרך לקנות. הפריזר, אגב, נכנע סופית: יש לנו לפחות שני בגטים, חלה גדולה, שני לחמים קפואים, 15 לחמניות, 20 פיתות ושתי קילו בורקס לפחות. אני ממש לא יודע מי יאכל את כל זה. הזמנתי חבר למחר לארוחת-צהריים ויש לי הרגשה שכל שאר החברים שלי (ארבעתם) יגיעו לכאן לסייע בהקלת העול מהמקרר המסכן שלנו. אבל היה מדהים. וכולם נהנו (או לפחות ככה הם אמרו). עד שיגיע החשבון הקרוב של הישראכרט אני המרוצה באדם.