הבלוג של אילון

בז'אנר הקולנועי המכונה "קומדיות בריטיות חביבות ובלתי-מזיקות בעליל" שמור ל"נערות לוח השנה" של נייג'ל קול (שביים גם את "להציל את גרייס" ומתגלה כדובר הקולנועי הנאמן ביותר של גיל הבלות אצל הנשים הבריטיות), מקום של כבוד. הצרה היחידה (אם אפשר לכנות את זה צרה) הקשורה בסרט, היא העובדה שהוא נשאר בגדר "קומדיה בריטית חביבה" לכל אורכו ולא לגמרי מתרומם. זה לא שאין התפתחויות בעלילה וכאלה אבל הן פשוט לא הכי מעניינות. את הסרט ראיתי במהלך משמרת בוקר בעבודה (שבת בבוקר) והוא עזר לי להעביר נתח נאה של זמן. את זה אני יכול להגיד לטובתו. יכול להיות שאם הייתי בבית או לא עסוק במיוחד הייתי נהנה ממנו גם כן. אם הייתי הולך לקולנוע במיוחד בשביל לראות אותו, הייתי מתבאס. "נערות לוח השנה" דומה בעיקרון להרבה סרטים אחרים שרובם, איך לא, בריטיים גם כן. "להציל את גרייס", "The full Monty" וכאלה. למעשה, אני חושב שאלמלא The full Monty לא היו עושים את "נערות לוח השנה" (הגם שהוא מבוסס על סיפור אמיתי). אם ממש מתעקשים אפשר למצוא בסרט הרבה משמעויות מעבר למובן מאליו: ההתמודדות עם המוות, גיל הבלות, החיים הכפריים החדגוניים בבריטניה וכוחה של התקשורת בעידן הפוסט מודרניסטי אלא שאיכשהו אני די משוכנע שנייג'ל קול לא כיוון למקומות האלה אלא הגיע אליהם אגב סרט.

במרכז העלילה עומדות אנני (ג'ולי ווטרס) וכריס (הלן מירן) שתי חברות טובות המתגוררות באותה עיירה בריטית טיפוסית ומשעממת. שתיהן משתעממות מחייהן אבל בסופו של דבר נכנעות להווי הכפר. כשבעלה של אנני גוסס ובסופו של דבר מת מסרטן הן מגלות שלבית החולים המקומי אין ספה בחדר האירוח. במסגרת מועדון הנשים הפוריטני בו הן פעילות הן מחליטות לגייס את הכסף אלא שלשם כך הן מציעות לצלם לוח שנה ובו תמונות עירום של חברות המועדון. הצעתן גורמת לסערת רוחות והרבה תקלות אולם לבסוף משמופץ הלוח הוא מתגלה כהצלחה אדירה. אבל, בסרטים, כמו בסרטים, להצלחה יש מחיר. זה בעיקרון תקציר העניינים. שאפו להלן מירן על משחק אדיר. מחמאות ליוצרי הסרט. תהנו ותסעדו.