אני מת על וודי אלן, באמת, זה כנראה הבמאי שאני הכי אוהב. בניגוד לרוב האנושות שכבר עייפה מהשטיקים הקבועים שלו, אני מכור להם. הכול בזכות דודי שהכריח אותי לראות את "ימי הרדיו". כשראיתי את "נקודת מפגש" לפני כמה חודשים טובים, זה עדיין היה הסרט החדש של וודי אלן. אני מודה, המעקב אחרי הקריירה של וודי אלן הפך להיות מתיש משהו, במיוחד לאור הסרטים שהוא מוציא בשנים האחרונות, ובכל-זאת ובדרך-כלל, יש לו עדיפות אצלי על פני כל במאי אחר. "נקודת מפגש" סוטה מהמבנה הקומי הרגיל של אלן (למרות שלאלן רשומות בקריירה כמה דרמות ברגמניות למהדרין) ומתאר סיפור שכמותו ראינו/שמענו/קראנו במיליון מקומות אחרים. הבחור הפשוט שמתחתן עם בחורה עשירה אבל רוצה באחרת עד שהכול מסתבך. במובן מסוים זה מאוד מזכיר את "פשעים ועבירות קלות" (אם כי לפי ההשוואה הזו, ג'ונתן ריס מאיירס הוא מרטין לנדאו...). אני לא רואה ב"נקודת מפגש" כמשובח שבסרטיו של אלן, אבל הוא בהחלט לא נחות כפי שהיו חלק מעבודותיו של אלן בשנים האחרונות. כנראה שהמעבר של הלוקיישנים שלו ללונדון עשה לאלן רק טוב, לפחות לסרטים שלו זה הועיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
