הבלוג של אילון

אני לא זוכר מתי בדיוק הפסקתי לבוז לשלמה ארצי אבל אני זוכר בזכות מי זה קרה ולמה.

בזמנו, זה היה מאוד אופנתי ללעוג לשלמה ארצי. כיום, אני חושב שהוא פחות מצליח ממה שהוא היה, אבל בשנות התשעים הוא היה ענק. קיסריה, ירח וכו'. וכמובן, כמו כל תופעה מצליחה, קמו המלעיזים והלועגים והמתבדחים. אני חושב שהדאחקה הפופולרית ביותר על חשבונו של שלמה ארצי הייתה שהוא לוקח את הספר טלפונים ומלחין אותו. כל-כך פופולרית הייתה הדאחקה הזו שאפילו שמעתי את שלמה ארצי אומר אותה בעצמו באיזה תכנית אירוח.

בסוף שנות השמונים ולאורך שנות התשעים היה קל לי לעקם את חוטמי לעומתו. שמעתי המון מוזיקה, התעניינתי גם במוזיקה אלטרנטיבית והיה לי קל מאוד לבוז לשלמה ארצי שנחשב כל-כך מיינסטרים. כשהוא הצליח עם "לילה לא שקט" (1985) אמרו שזה לא אותו שלמה ארצי של "גבר הולך לאיבוד" (1977). כשהוא הדהים מדינה שלמה עם אלבום כפול בדמות "חום יולי אוגוסט" (1988), אמרו שזה לא אותו שלמה ארצי של "לילה לא שקט". כש"כרטיס ללונה פארק" (1990) לא הצליח, אמרו שההישגים האמנותיים של "חום יולי אוגוסט" עלו לא לראש. מה שהוא לא עשה, תמיד היה סטנדאפיסט שמצא איזה בדיחה להריץ עליו או סתם נער/חייל/מתבגר מסוגי שהייתה לו דיעה מוצקה על שלמה ארצי. לרוב שלילית. 

וזה לא שהוא היה צריך אותי. או את הסטנדאפיסטים. מדי קיץ הוא היה עובר לגור באמפי בקיסריה ומפוצץ אותו מפה לפה. אני חושב שבתקופה שבה עוד היה לנו את החלום להסכים על "מה הכי ישראלי בעינייך" לשלמה ארצי היה את הסיכוי הטוב ביותר. כולם אהבו אותו וכולם שנאו אותו. השירים שלו היו בכל מקום ובכל מצב. לא יכולת להיפטר ממנו, אבל עמוק בפנים גם לא כל-כך רצית.

ובכל אלבום היה לו את השיר הזה שהפריע לי לא לאהוב אותו. ב"ירח" (1992) היה לו את "שאלתי מה קרה". ב"שניים" (1996) היה את "זה מה שנשאר" (אולי השיר שלו שאני הכי אוהב). כל פעם היה את השיר הזה. ובמקום לעקם את האף כלפי שלמה ארצי כפי שאתה רגיל, מצאת את עצמך "הולך בין האנשים ברחוב, צועק הו הו, הו הו הו הו, תגידו לה...."

ב-2001 כנראה התבגרתי סופית. הכרתי בחורה שאהבה את שלמה ארצי. זה לא הפריע לנו להיות ביחד ואחר-כך לחוד, אבל איכשהו זה צרב לי סופית את שלמה ארצי בזכרון. "כן" הודיתי בפני עצמי, "אני אוהב את שלמה ארצי". הוא בערך הדבר הכי ישראלי שיש.

ויכול להיות שהשירים שלו לא ברורים ושהלחנים שלו חוזרים על עצמם ושהשטיקים שלו יצאו לכולם מכל החורים וששלמה ארצי של "שפויים" (2007) זה לא שלמה של "צימאון" (2002) וכו' וכו' וכו' אבל אני אוהב אותו. ו"צימאון" היה האלבום הישראלי היחידי (לצד "מפלצות התהילה" של משינה) שהקפדתי לקנות ממש ביום שהוא יצא.

בימים הקרובים יוצא האלבום החדש של שלמה ונראה לי שלקראת ליל הסדר הבא עלינו, אני אפנק את עצמי בחדש של ארצי.

לא התלהבתי מ"אמיתי" ולא מ"איסלנד" אבל דווקא "נצמדנו" היה השיר הזה. השיר שמקשה עליי לא לאהוב את שלמה ארצי. ואני יודע שהמילים לא משהו והלחן חוזר על עצמו וכמה הוא יכול לשיר על רצח רבין וכו', אבל זה השיר הזה. אין מה לעשות.