הבלוג של אילון

לכל מהמרי הווינר: שימו את הכסף על מכבי ת"א. אין לי בכלל ספק שהיא הולכת לנצח הערב. הנצחון של מכבי יהיה אקורד הסיום הצורם לשבת ספורט מסריחה. הייתה לי הזמנה ליציע הכבוד בבלומפילד ולא יכולתי לנצל אותה כיוון שהאיצטדיון ביפו ואני הייתי בדימונה, בערך שעה לפני המשחק. הפועל אכלה גול בדקה 86 מהקבוצה המעצבנת (לוזונים, you know). בית"ר מנצחת משער מסריח ברמות, הפועל פ"ת יורדת ליגה וליברפול אמנם "שוחטת" את ארסנל, אבל במשחק חסר חשיבות. כל אלו סימנים שאסור להתעלם מהם. זו שבת ספורט מסריחה ואין דבר יותר הולם מנצחון של מכבי ת"א כדי לסיים אותה.

חלילה לי מלגונן על בית"ר י-ם, אבל יש לי תחושה שהעליהום על השער שהקבוצה הבקיעה אתמול קצת חרג מפרופורציות. נכון, ישראלביץ' שכב על הדאש ואחז את ראשו בידיו וזו בהחלט עילה מספקת להפסיק את המשחק כאקט של ספורטיביות, אבל מפה ועד לטרראם הגדול שהיה בתקשורת, הדרך הייתה אמורה להיות ארוכה. הבעיה מתחילה הרבה לפני המהלך של אתמול, הבעיה מתחילה בזה ששחקני כדורגל ישראלים נשכבים על הדשא ונראים כמי שנורו בידי נשק אוטומטי על כל פציעה קטנה. הוצאת הכדור לחוץ כמחווה של רצון טוב יכולה לקרות בכדורגל אירופאי שמשוחק מהר ובתחושה כוללת של פייר פליי. בארצנו הקטנטונת זה לא תמיד עובד.

אחת ממילות הקסם בתקשורת הספורט הישראלית היא "תהליך". "הקבוצה נמצאת בתהליך", "הביאו אותי פה על-מנת לבצע תהליך", "כשהתהליך יסתיים" וכו'. מילה יפה, תהליך. הבעיה היא שהיא חסרת משמעות.
אייל לחמן מדבר מתחילת העונה על תהליך. הביאו אותו בשביל תהליך. הפועל פ"ת הפסידה בצרורות אבל אין מה לדאוג חבר'ה, אנחנו בתהליך. ראיתי אתמול את לחמן ממשיך באימרות התהליך והדבר היחידי שעלה לי בראש זה: "מה אתה מזיין את השכל ???!!!???". איזה תהליך ???!!!???
הפועל פתח-תקווה היא אימפריה, היא שרדה בליגת העל 23 שנים מאז העלייה הקודמת, היא הצמיחה שחקנים אדירים דוגמת זנדברג, אדורם קייסי, מנור חסן, מוטי קקון ועוד מיליון שמות שעולים לי בראש. בתחילת העונה הקבוצה הייתה בליגת העל ועכשיו בסיומה היא יורדת ממנה. מה בדיוק התהליך פה ???!!??

וכמו בכל הלוויה טובה, הפועל פ"ת לא הייתה לבד. מהצד השני ניצבה מכבי הרצליה. קבוצה שלה יש בערך פי 5 או 6 פחות קהל מהפועל פתח-תקווה והכי חשוב, קבוצה שבהרכבה משחקים עומר בקוסנבוים וגיא שמיר. שניהם, למי ששכח, תוצרים של הפועל פתח-תקווה. אז מה אמור להרגיש האוהד הפשוט של הפועל פ"ת. זה שמצליח בשבת אחת לראות את קבוצת הנוער שלו יורדת ליגה כשמהצד השני של הכביש מכבי פתח-תקווה מתחרה עם הנוער של בית"ר י-ם על האליפות. ומאוחר יותר רואה את הקבוצה הבוגרת יורדת ליגה (טוב, תהליך...) כשבבלומפילד, גיא לוזון מעלה להרכב את האחים דמארי שיככבו בקבוצה בעתיד.
אתם יודעים מה, אני מעט חוזר בי, אמנם שבת ספורט מסריחה, אבל עדיף מלהיות אוהד של הפועל פ"ת.

הפועל ירושלים ניצחה את מכבי ת"א והתקשורת עטה על המנצחים ועל המפסידים בחדווה. הרבה כותרות, הרבה ראשים שעלולים להיערף וכולם שוכחים שבסופו של דבר, זה נצחון בנקודה. נקודה אחת קטנה. אם הלפרין קולע את הסל שלו, מכבי טסה למוסקבה בשקט יחסי. בעולם הכדורסל העגום שלנו מגיע להפועל ירושלים לשמוח בכל הזדמנות שיש. נצחון על מכבי הוא בהחלט הזמנות כזו. אבל....לא לחשוב שזה נגמר. ממש לא. מכבי היא עדיין טובה בכמה וכמה רמות משאר המתחרות שלה. כולל הפועל ירושלים, כולל הפועל ירושלים עם ג'נקינס.