הבלוג של אילון

עד לפני זמן קצר הייתי כנראה היחידי בחצי הכדור המערבי שלא ראה את "ארמגדון". כשהסרט יצא, לא יצא לי לראות אותו ובשנים שחלפו מעמדו נחלק בין "נשכח" לבין "הסרט שאני אראה ב - home entertainment center של דודי ברגע שיהיה לי זמן". והנה, 5 שנים לאח שהוא יצא ראיתי את הסרט בבית, בוידאו עם סאונד של טלוויזית Akai חבוטה. אני משוכנע שתנאי הצפייה הרסו מעט את החוויה שכן מדובר בסרט אסונות קלאסי וישנה חשיבות לסאונד ולתמונה ובכ"ז אני משוכנע שלא אלו הסיבות שבעטיין אני חושב שזה סרט גרוע. זו חוכמה קטנה מאוד לשפוט את "ארמגדון" אחרי הפיגועים של האחד-עשרה בספטמבר ולאור המצב בעולם ובארץ. אין ספק שהמצב השתנה ומה שפעם יכל להראות כסרט אסונות וגאולה קלאסי, היום נראה כמו מציאות מפחידה אבל לא בלתי-אפשרית. אבל כל זה לא מכסה על העובדה ש"אמרגדון" הוא סרט שבמקרה הטוב ראוי לכינוי "מקושקש" ובמקרה הרע הוא ראוי לכינויים הרבה פחות מחמיאים. בתרבות האמריקאית יש חשיבות רבה מאוד לסרטי אסונות שבאים על פתרונן בעזרת התלכדות ותושייה. הקהל בד"כ מסור מאוד לסרטים מהסוג הזה: יש הרבה פירוטכניקה, הרבה בבל"ת פסאודו מדעי, דרמה ואפילו קצת קומדיה. כל אלו מרכיבים של סרטי קיץ מצליחים. במקרה של "ארמגדון" אפשר להוסיף את הקאסט המבטיח: ברוס ויליס הבלתי נלאה, בילי בוב ת'ורנטון הבלתי נמנע, בן אפלק שזקוק לעוד סרטים מהסוג הזה ברזומה כדי להפוך לכוכב-על, אוון וילסון, מייקל קלארק דאנקן המפחיד וסטיב בושמי בשביל האתנחתא הקומית. בין לבין מפציעה ליב טיילר, סקסית כתמיד ומתמיד והנה לכם מתכון לשובר-קופות אמריקאי מהזן הצפוי ביותר.

"ארמגדון" לוקה בהמון אי דיוקים מדעיים. זה לא המקום להיכנס אליהם אבל הם קיימים לאורך כל הסרט. חוצמזה, אני ממש לא יכול להאמין שאיום כל כך גדול על הייקום אמור להיפטר בעזרת ברוס ויליס וחבר מרעיו בסרט. אני מוכן להאמין שיש דלוריאן מעופפת שעושה מסעות בזמן, אני ממש לא יכול להאמין שעתידו של העולם מונח בידיו הרפויות של סטיב בושמי. עד כאן.

"ארמגדון" מספר (כדרכם של סרטים מהסוג הנ"ל) על איום שנוחת כך פתאום על העולם בדמות מטאור שעתיד להשמיד את הכדור הרופס שעליו אנחנו חיים. הדרך היחידה להציל את העולם היא בעזרת קידוח לעומקו של המטאור והטלת פצצה גרעינית במרכזו. לצורך המשימה החללית הזו מגוייסים ברוס ויליס ואנשי צוותו שהם בעצם קודחי נפט מיומנים ופרועים. בדרך מצליח הסרט לא לפספס אף מלכודת קיטש אפשרית. זה פשוט מדהים. הסרט כביכול עמוס בסוגיות של סירוב פקודה, עתד האנושות, התלכדות בשעת משבר, עוצמתו של האדם אל מול הטבע (או יותר נכון היעדר עוצמתו של האדם מול הטבע), אהבה, הקרבה וכיו"ב. בסופו של יום, אתה מרגיש כמי שצפה במרקחת קולנועית רעה במיוחד שלתוכה הושלכו כל האלמנטים האפשריים. זה מתיש, זה לא נורא מעניין ומרגש למרחקים קצרים מדי. כיוון שהסרט יצא כבר לפני חמש או שש שנים אין טעם להמליץ שלא לראות אותו. סביר להניח שרוב האנושות כבר ראתה והסיקה מסקנות (בפעם הבאה שיש איום מטאורי על כדור הארץ, עדיף לשלוח עוד צוות לגיבוי. הנה שני הסנטים שלי). חוויה רעה במיוחד ה"ארמגדון" הזה.