הבלוג של אילון

מבין כל הסרטים של וודי אלן שראיתי בשנה האחרונה (ובמהלכה צפיתי בכל הסרטים שאלן ביים) בחרתי לחזור דווקא ל"צללים וערפל". הסרט שיצא בשנת 1992 סימן את שיתוף הפעולה האחרון בין אלן לפארו ואם איני טועה (ככה לפחות קראתי ברשת) הסרט יצא לאחר שהתגלה דבר הרומן בין אלן לביתו המאומצת, דבר שהעיב על יחסי הציבור לקראת הסרט. "צללים וערפל" לא נחשב לאחת ההצלחות המסחריות של אלן ואף זכה לביקורות מעט צוננות אולם על דבר אחד אין כל מחלוקת, מבחינה עיצובית, הסרט נחשב לאחד הטובים שאלן יצר. "צללים וערפל" הוא מעין מחווה של אלן לקולנוע הגרמני של שנות העשרים (הקולנוע האקספרסיוניסטי). הסרט מצולם בשחור-לבן, העיצוב הוא של עיר אירופאית בשנות העשרים המוקדמות, הצילום (קרלו דה פלמה) סובב סביב צללים ארוכים ומפחידים ולאורך כל הסרט יש ערפל מסתורי ומפחיד. העובדה שאלן, בתור קליינמן, גיבור הסרט, לא יודע מה הוא בעצם עושה, רק מחזקת את תחושת אובדן הכיוון שיש בסרט. אלא שלמרבה הצער, זהו לא אובדן הכיוון היחידי. "צללים וערפל" הוא עוד אחד מהסרטים של אלן שמתהדרים בקאסט נרחב שלטעמי הוא עמוס מדי: אלן ופארו, ג'ון קיוזאק וג'ון מלקוביץ', מדונה, ג'ודי פוסטר, פרד גווין, ויליאם אייצ' מייסי (תפקיד קטנטן), קטי בייטס, לילי טומלין, דונלד פלזנס, וולאס שון, פרד מלמד וג'ולי קאבנר (שני האחרונים היו קבועים בסרטיו של אלן החל מאמצע שנות השמונים. קאבנר התפרסמה בעיקר כקול שעומד מאחורי מארג' סימפסון). עומס הקאסט לא מאפשר בנייה עמוקה של הדמויות ובעיקר הן נראות כעוברי אורח במהלך הלילה שעובר על קליינמן, גיבור הסרט.

ובכ"ז, למרות השטחיות הקלה ולמרות מקום ההתרחשות המאיים, "צללים וערפל" מכיל בתוכו הרבה one-line-רים של וודי אלן והמון תובנות ולקחים על העולם, על אהבה, על פוליטיקה ועל טבע האדם. באחת מהביקורות שקראתי על הסרט דיברו גם על המחווה המוזיקלית לקורט וייל, המחווה התסריטאית לקפקא (שכן קליינמן הוא גיבור קפקאי קלאסי) ועל המחווה לקולנוע הגרמני. יכול להיות שאלן התברבר מעט בשלל המחוות בסרט אבל התוצאה הסופית דווקא מצאה חן בעיניי. "צללים וערפל" הוא לא הסרט שהייתי ממליץ למי שלא מכיא את מכלול היצירה של אלן, ברפרטואר שלו ישנם סרטים הרבה יותר "נוחים לעיכול". זה לא סרט שהיה משנה את דעתו של כל מי שחושב שאלן הוא יוצר לא מובן או כל מי שחושב שהוא יומרני או כבד אבל זה סרט שמעיד שכבמאי, יש באלן הרבה רבדים שהשילוב ביניהם לא פוגע בהנאה מסרטיו.

העלילה מתרחשת בעיירה מסתורית שנמצאת כנראה באירופה, הזמן הוא כנראה בראשית המאה העשרים (היעדר המיקום והזמן המדוייק כנראה היו אמורים לתרום למסתוריות של הסרט, בפועל הם לדעתי רק תורמים יותר לבלבלה). על העיירה כולה מאיים רוצח מסתורי, א-לה "ג'ק המרטש" שמסתובב ברחובות וחונק עוברי אורח. באישון ליל, מוער קליימן משנתו ע"י כמה מאנשי העיירה ונקרא לעזור להם בחיפושים. למרות התנגדותו הוא מצטרף בלית ברירה אולם עד שהוא מסיים להתלבש החבורה נעלמת וקליינמן יוצא לרחוב שהוא אינו יודע מה בעצם תפקידו בכוח. לאורך כל הסרט הוא משוטט ומחפש את המטרה שלשמה העירו אותו אך ללא הצלחה. בדרך הוא פוגש באירמי (פארו) שמופיעה בקרקס הנודד שהתמקם סמוך לעיירה. אירמי נמלטה מהקרקס לאחר שהבינה שזוגה (מלקוביץ') לא מעוניין להקים משפחה ע"מ שיוכל להמשיך להתפרפר, בין השאר עם אמנית הטרפז (מדונה). הבלגאן הזה הוא רק חלק מההתרחשויות בעלילה. סיפור המסע של רקליינמן ומה שעובר עליו, הוא בעצם סיפור הסרט. לחובבי אלן ולמהדרין.