הבלוג של אילון

הבעיה העיקרית של "הכתם האנושי" נעוצה בפוטנציאל העצום שהוא נושא בחובו. שני כוכבים ראשיים גדולים מהחיים, חוליה מסייעת בדמותם של אד האריס (שהפעם מפספס קצת) וגארי סיניז, במאי שאחראי בין השאר (ככותב) על "קרמר נגד קרמר" ו"בוני וקלייד" ותסריט שמבוסס על ספר מצליח מאוד, באותו השם, של פיליפ רות' וכל המרקחה הזו לא מצליחה להתעלות מעל חוסר האמינות שעומד בבסיסו של הסרט. ישנן שתי בעיות: האחת קשורה לתפקידו של הופקינס בסרט והייתי מעדיף שלא להרחיב עליה (מטעמי ספוילר וכאלה) והשניה קשורה בניקול קידמן. ניקול אהובתי מגלמת בסרט בחורה בת-34, גרושה, טריילר טראשית ורדנקית לחלוטין. צר לי, אבל ניקול קידמן, כיום, היא לטעמי השחקנית שמשדרת הכי הרבה הדר ואינטיליגנציה מבין הכוכבות ההולוודיות הקיימות. אני יודע שזה לא יפה להשוות בין נשים לחיות (ולכן תסלחו לי מראש) אבל זה כמו לבקש מאיתנו להאמין שהסוסה האצילית ביותר היא בעצם חמור גרם. אין מה לעשות, זה לא עובר. הפספוס הזה והפספוס של הופקינס מטילים צל כבד על סרט שיכל להיות הרבה יותר טוב. "הכתם האנושי" מטפל בגזענות ובאמריקה מוכת הפוליטקלי-קורקט של סוף עידן קלינטון. אמריקה של "מאותגרים אופקית", "כבדי עצמות", "אפרו-אמריקאים", "ילידים אמריקאים" וכל שאר התחלואים שעידן ה-PC הנחית עלינו. הטיפול בנושא הפוליטקלי-קורקט מוזנח מעט בסרט לצורך עלילות המשנה: אני מסכים עם רוב מבקריו של הסרט לגבי הנחיצות של עלילות המשנה. ברוב המקרים, הן תוקעות את הסרט. אלמלא תפקידו כמספר של הסרט, קשה היה להבין מה מחפש בסרט גארי סיניז. גם שילובו של אד האריס בסרט לא נעשה בתבונה יתרה. הסרט מתפזר ובמקום להתרכז בבעיית הגזענות או חרדת הגזענות הוא נודד למשולש המשונה בין הופקינס לקידמן להאריס ולעלילת המשנה שבמרכזה סיניז ככותב-צללים של ספר על חייו של הופקינס. שלושת העלילות של הסרט לא מתרוממות ולטעמי היה ניתן לייצר שני סרטים טובים במקום סרט אחד מבולבל במקצת. ובכ"ז ראיתי סרטים גרועים בהרבה מ"הכתם האנושי" וההופעה של קידמן - משונה ככל שתהיה - כובשת. עלילת הסרט מתמקדת בקולמן סילק (הופקינס) פרופ' מכובד בקולג' את'נה שבניו-אינגלנד שמסתיר סוד עצום מעברו. הוא מואשם בגזענות ע"י אחד מתלמידיו במקרה שיותר מכל מראה את חרדת הגזענות המזוייפת של החברה האמריקאית בסוף עידן קלינטון. הוא מודח מהקולג' וכתוצאה מכך אישתו לוקה בליבה ומתה. את הנחמה הוא מוצא בזרועותיה של פאוניה פארלי (קידמן), מנקה קשת-יום שהייתה נשואה ללסטר פארלי (האריס) בוגר מתסובך של מלחמת ויאטנם. גם לפאוניה יש טרגדיה הקשורה בעברה ובבעלה והרומן בינה לבין סילק הוא האור שבחייה. ברקע מתקיימים נסיונותיו של סילק לכתוב ספר על חייו בעזרתו של נתן צוקרמן (סיניז), סופר מתבודד הסובל ממחסום-כותבים.

הנקודה הישראלית בסרט היא מילי אביטל שהייתה אמורה לגלם את אישתו של סילק בקטעי העבר שמשובצים בסרט (ושלטעמי היו טובים יותר מהסרט כולו). הקטעים בכיכובה של אביטל נחתכו מהסרט וכך היא הפסידה הזדמנות להשתתף בדרמה המבולבלת הזו. שווה בעיקר לחובבי הניקול והדרמות.