הבלוג של אילון

אסור שההשעייה המחפירה של שביט אלימלך ע"י ההנהלה המגוחכת של הפועל ת"א, תשכיח מכולנו את העובדה ששביט (ואני אומר את זה בצער עצום) לא ראוי לעמוד בשערה של הפועל ת"א על סמך היכולת שהוא מציג העונה.

נכון, קורה שלשחקן יש עונות רעות בקריירה ולאיש שבמשך 11 עונות הביא לי כל-כך הרבה רגעים של אושר (ובאמת באמת שקשה לי לספור ולזכור את כולם) אסור לי לעשות חשבון ולדקדק, אבל בגיל 35 הסיכוי ששביט יתעורר מהעונה הרעה אל תוך עונה טובה יותר הוא קלוש. אני מניח ששביט מרגיש שיש לו בעצמות עוד עונה אחת טובה או שתיים, אלא שהוא כבר לא ראוי לעמוד בשערה של הפועל ת"א. אסור לנו לשקר לעצמנו.

כל מי שראה אותו העונה (למשל, במשחק החוץ בוינטר שבו הפועל ניצחה 4-3) ראה בחור שמדגמן שוערות ולא באמת עומד בשער. לאורך השנים, ואולי בגלל שהוא בחור כל-כך יפה ואליל נערות ובחורות, שביט כהראה התרגל לחשוב על עצמו כעל דוגמן ועל כן, הוא כבר לא מזנק לכדורים מעופפים אלא רק מלווה אותם במבטו. אני מוכן לקבל כמעט כל דבר משחקני הקבוצה שאני אוהד, אבל לא אדישות. רק לא אדישות. אחת מהסיבות שבגללן תמיד הייתה לי הערכה לניר קלינגר (ששיחק, להזכירכם אצל האויב הצהוב) הייתה העובדה שבכל משחק ומשחק, הוא בא כדי לאכול את הדשא. תשאלו את אוהדי היונייטד, את מי הם אוהבים יותר, את רוי קין או את בקהאם, והם יגידו שאת רוי קין. תשאלו כל אוהד של מילאן את מי הוא אוהב יותר את קאקה או את גאטוסו ואני משוכנע שהרוב יגידו גאטוסו. כי הוא אוכל את הדשא. כי הוא משקיע כל-כך הרבה מאמץ עד שלא נעים לך שלא לרוץ ולהתאמץ קצת יחד איתו.

שביט איבד את זה העונה. יהיו שיגידו שהשינוי נבע מעזיבתם של גרשון ודומב. אולי מעזיבתו של קשטן ההגנתי והקשוח לטובת שום ההתקפי (ובוא נודה, מאמן שדגל בשיטת משחק הפקרותית-משהו). אולי זה הגיל ואולי התרגיל ולא חשוב מה, בשורה התחתונה: אחרי 11 עונות, שביט כנראה כבר לא מספיק טוב לעמוד בשער הפועל ת"א. אם הוא היה בן 27, היה שווה לחכות ולתת לו צ'אנס, בגיל 35 הסיכון גדול מדי. על הספסל יושבים ניל אברבנל וגליל בן-שנן ומעבר לכביש (זה כבר לא מעבר לכביש כיוון שלבני יהודה והפועל ת"א יש את אותו איצטדיון ביתי) נמצא וינסנט אניימה.

עד כאן, האמת המרה והלא נעימה.

עכשיו, עם כל האמת המרה והלא נעימה, מגיעה הנהלת הפועל ת"א וכיאה להנהלת הפועל ת"א מצליחה לקבל את ההחלטה הכי לא נכונה בעולם. אני באמת לא מבין מה עבר להם בראש. לא מבין. לא מעכל ולא מבין. נכון, שביט אלימלך התבטא לכאורה כנגד ההנהלה. עקרונית, אף הנהלה סבירה לא אמורה לקבל את זה. אבל מפה ועד השעיית השוער בעונתו האחרונה בקבוצה, יש דרך ארוכה. דרך ארוכה שאיש לא צריך לעבור בה.

שביט אלימלך שיחק בהפועל ת"א יותר עונות ממשה סיני. אותו מס' 7 אגדי שההנהלה הנוכחית משום מה כל-כך חפצה להחזיר. אותו משה סיני שעזב את הקבוצה כשהיא ירדה ליגה וחזר אליה כאילו לא קרה שום דבר.

הוא עבר עם הקבוצה את המהפכה הגדולה של שנות התשעים והיה אחת מהסיבות העיקריות להצלחה של אותה מהפכה. אני לא מדבר על הגביעים של 99 ו - 2000 שהוא הביא במו ידיו. אני לא מדבר על המשחק בסטמפורד ברידג' שכולם משום מה טורחים להזכיר. אני מדבר על עצם זה שהבחור היה בקבוצה 11 שנים. 11 שנים, ובסופו של דבר, מוני הראל וחבר מרעיו מחליטים להשעות אותו עד לסוף החוזה.

עד לאן מגיעה החוצפה שלהם ?

אני מאוד מאוד מקווה שאוהדי הפועל ת"א ידעו להביע את המחאה בדרך הטובה ביותר במשחק ההפסד הקרוב לבני סכנין מחר בבלומפילד.

לפני שנתיים הגעתי למשחק סיום עונה בבלומפילד. זה היה שישי בצהריים, מכבי פ"ת והפועל ת"א סיימו את ענייניהם ואבי כנפו כבש את השער היחידי במשחק. הדבר היחידי שהעיב על השלווה היה שלטים בגנות ההנהלה הקודמת (תאומים ושות') שנתלו בשער 4-5. חשבתי אז (ואני חושב גם היום) שהנהלה שהצליחה להביא את הקבוצה לכל-כך הרבה הישגים ראויה למעט יותר קרדיט למרות כל הטעויות הנוראיות שהיא עשתה.

ההנהלה הזו לא ראויה לכלום. אני מקווה שה"ה הראל/ציטרון/בן-עמי יחזרו לחור שממנו הם זחלו ויעזבו את הקבוצה הזו בשקט. עדיף להיות סתם-קבוצה מאשר קבוצה מגעילה. בשביל זה יש את מכבי ת"א ומכבי חיפה.