הבלוג של אילון

מבין כל הקומדיות הרומנטיות שראיתי בימי חיי, אני יכול לדרג את "ואז הגיעה פולי" כאחת מהמצערות שבהן. וזה לא בגלל שהיא לא מצחיקה או גרועה לגמרי אלא בגלל שהפוטנציאל של הסרט הזה הוא גדול הרבה יותר ממה שבסופו של דבר קיבלנו. בראש ובראשונה אני חייב להודות שאהבתי (יחסית) את הסרט בגלל האהבה שלי לבן סטילר וג'ניפר אניסטון. זה קלאסי. אני חושב שאם הייתי נאלץ לראות אדם סנדלר בתפקיד הראשי הייתי כועס על שעה וחצי שהלכה. הקריירה הקולנועית של בן סטילר נעה בין שיאים מרשימים והצלחות לסרטים לא לגמרי ברורים. אני מניח שסטילר נקרע בין הרצון להיות שחקן/במאי רציני ומוערך לבין הפוטנציאל שקיים בו לקומדיות מהסוג הזה והפוטנציאל שקיים בו ככוכב נוער שכזה. הסטטיסטיקה של סרט טוב/סרט רע בכיכובו של בן סטילר כבר מזמן נשברה (ראיתי ברצף את "דופלקס" ואת "הראשון, השני והשלישי") ובכ"ז הוא עדיין מצליח להצחיק אותי. ג'ניפר אניסטון מקסימה ולמרות שהיא מגלמת תפקיד פיבי-י באופיו, היא עדיין מתוקה. למרות כל זאת, הכימיה בין סטילר ואניסטון לא לגמרי עוברת. אני יודע שקומדיות רומנטיות רבות מבוססות על האלמנט של opposites attracked אבל לא תמיד זה מצליח לעבור טוב את המסך (כמו במקרה הזה, למשל). ואגב, למרות שאני לא מגדולי המתנגדים של הומור-שירותים הרי שבסרט הזה זה כבר עבר את הגבול. אני מבין את הנחיצות של הומור-שירותים בסרטים של האחים פארלי וכאלה אבל אני לא מוצא שהייתה סיבה טובה להפוך את הסרט הזה, בקטעים מסויימים, למפגן של וולגאריות. קצת יותר מאמץ מכיוון יוצרי הסרט יכל לדלל את סצינות השירותים/זיעה/פיפי/קקה לטובת משהו בעל ערך (עוד סצינות של פיליפ סימור הופמן). מילה טובה מגיעה לכל שחקני המשנה - אלק בולדווין, פיליפ סימור הופמן המעולה, ברייאן בראון, דברה מסינג והנק עזריה - שמצליחים להתגבר על דלות התפקיד שלהם ולתת הופעות חינניות לחלוטין. סה"כ החוויה לא הייתה עד כדי כך רעה. באמת שלא.

הסרט מספר את סיפורו של רובן פפר (סטילר) מעריך סיכונים מקצועי שעקב עבודתו, לא מסוגל להנות מהחיים ולא מסוגל לעבור יום אחד מבלי להתעלם מהסכנות הכרוכות בכל דבר ודבר. במהלך ירח הדבש שלו, אישתו (מסינג) עוזבת אותו לטובת מדריך צלילה צרפתי ונודיסט (עזריה). פפר חוזר לחייו המרובעים ולחברו היחיד (סימור הופמן בהופעה ענקית) שהיה בילדותו כוכב של סרט נעורים ומאז סובל משגעון גדלות ואז מגיעה פולי (אניסטון)....פולי היא מה שנקרא free spirit (או בקיצור, ואריאציה של פיבי). היא מפוזרת, מרחפת אבל בעיקר מתוקה להפליא. רובן מתאהב בפולי ומוכן לעבור שבעה מדורי גיהנום (ביחס לתפיסתו) על-מנת להיות איתה. בדרך ישנו גם מיליונר אוסטרלי (בראון), הבוס של פפר (אלק בולדווין בהופעה מצחיקה למדי). וסצינה שלמה שהועתקה מ"חברים" (הסצינה עם מחשב הנייד). מי שראה "לפגוש את ההורים" יצליח לזהות את התפקיד של סטילר, זה כמעט אותו תפקיד אלא ש"לפגוש את ההורים" היה טוב יותר. ללא ספק. שווה לנסות בוידאו/DVD, אין הרבה מה להפסיד.