הבלוג של אילון

בעיניי, "בית של חול וערפל" הינה הדרמה הטובה ביותר שראיתי בשנה האחרונה ואולי אפילו בשנים האחרונות. לעיתים נדירות יוצא לך להיתקל בסרט שהוא כל כך חזק, טעון, ומעלה סוגיות מוסריות וחברתיות כל כך קשות. אין רעים ואין טובים בסרט ואין צדק מוחלט. יש רק צודקים וצודקים עוד יותר. האתוס האמריקאי כפי שהוא משתקף בסרט לצד מבנה המשפחה המודרנית הקורס לאיטו, אף פעם לא היה נראה עגום יותר מכפי שואדים פרלמן הצליח לעצב אותו בסרט הבכורה שלו. לעבודה הנפלאה של פרלמן ולעובדה ש"בית של חול וערפל" מעמיד בפני צופיו סוגייה קשה ביותר להכרעה יש להוסיף את המשחק המעולה של קינגסלי וקונלי כדמויות המרכזיות בסרט ושל שאר שחקני המשנה (רון אלדרד, שוחרה אגידשלו וג'ונת'ן אחדות). "בית של חול וערפל" הוא לא סרט מותח במיוחד אבל הוא מצליח לשמור על אינטנסיביות לכל אורכו. הוא לא דרמה בעלת רגעים קשים לצפייה אבל הוא יוצר אצל הצופה תחושת אי-נוחות מסויימת. זה סרט על בני אדם רגילים לכאורה שנופלים קורבן לבירוקרטיה במלוא התגלמותה המכוערת ונאבקים האחד בשני בקרב שבו לאף אחד אין באמת אין את האפשרות לנצח.

הסרט מביא את סיפורה של קת'י (קונלי בעוד תפקיד מעולה שמצטרף לרשימה ארוכה של הופעות למעלה ממכובדות), בחורה צעירה עם נטייה להתמכרותיות שסובלת מדכאון לאחר שבעלה עוזב אותה. יחסיה עם משפחתה (אמה ואחיה) גרועים עד כדי כך שהיא לא מסתייעת בהם כדי לגבור על הדכאון ולעבור את התקופה הקשה. בוקר אחד היא מגלה שביתה מעוקל לטובת המדינה בעקבות חוב קטנטן שהיא לא שילמה כיוון שבדכאונה, היא לא פתחה את הדואר למשך תקופה ארוכה. לרוע מזלה, ביתה מעוקל בדיוק ביום שבו אימה מבטיחה לבוא ולבקרה. את ביתה רוכש במחיר מוזל למדי מסעוד אמיר בהרני (קינגסלי שנותן הופעה מעולה גם כן ומוכיח שהוא פשוט שחקן-על), קולונל אירני גולה שמנסה ליישב את משפחתו בארה"ב. לבהרני, רכישת הבית, מהווה הזדמנות לשדרג את מעמדו הכלכלי. למרות שבהרני מקפיד להראות כאיש אמיד, האמת רחוקה מלהרשים, אלא שבהרני שהוא איש של כבוד מקפיד להסתיר את האמת המרה. קת'י הלהוטה להשיג את ביתה בחזרה לפני ביקורה של אימה פונה לסיוע משפטי ובד בבד היא נעזרת בעוזר השריף, לסטר (אלדרד), שהיה בצוות שבא לפנותה מביתה. לאט-לאט העלילה מסתבכת כשקת'י ולסטר נוקטים בשיטות לא מקובלות על-מנת לשכנע את בהרני למכור את הבית.

"בית של חול וערפל" נוסף על שלל המעלות שצויינו לעיל נוקט ביקורת חריפה כלפי החברה האמריקאית ויחסה למהגרים. הרי בהרני, בסופו של דבר, נוהג בדיוק לפי האתוס האמריקאי. הוא מנצל הזדמנויות ומשקיע עבודה קשה והכול בשביל הרווחה החומרית אלא שהחברה האמריקאית כפי שהיא מצטיירת בסרט כנראה אינה מוכנה לקבל את בהרני כאחד משלה. מהצד האחר בהרני הוא איש חרוץ ויסודי אבל בעיקר שוביניסט שגדל בחברה פטריארכלית. כפי שאמרתי, אין טובים ואין רעים בסרט. כולם כמעט צודקים והבירוקרטיה מזיינת את כולם. זה פחות או יותר המסר הכללי אלא שהדרך שבה פרלמן מעביר אותה למסך היא מדהימה, לא גרוש פחות. חשוב להזכיר את ההופעות המשכנעות של כל הקאסט בסרט ובעיקר של שוחרה אגידשלו המגלמת את אישתו הרחומה והכנועה של בהרני. המלצת הבית היא שחובה-חובה-חובה לראות את הסרט. לא להחמיץ, דרמה טובה שכזו נופלת רק פעם בכמה שנים ופעם בהרבה מדי סרטים.