הבלוג של אילון

עד היום, ניתן לספור על אצבעות יד אחת - והפעם אני מתכוון לביטוי הזה במשמעותו האמיתית לחלוטין - את הפעמים בהן הייתי אופטימי לפני משחק של הפועל תל-אביב. אין מה לעשות, comes with the territory. לא טוב להיות אוהד הפועל תל-אביב ועוד פחות טוב להיות אוהד הפועל תל-אביב בדקות שלפני משחק חצי גמר גביע.

ב-99' הייתי אמיץ והלכתי לאיצטדיון. ראיתי את בני יהודה מובסת בידי בית"ר ואז ראיתי את הפועל בעונה שבישרה על לדת התינוקות של קשטן, קורעת את הפועל פתח-תקווה. הדבר שהכי הרשים אותי באותו ערב, ולא לטובה, היה כמות הקהל הזעומה-עד-כאב של הפועל פתח-תקווה שישבו ביציעים הרחוקים. היו שם כמה מאות במקרה הטוב. ממש פאתטי. "טוב", אמרתי לעצמי באותו ערב, "בוא נכין את עצמנו להפסיד לביתר בגמר גביע". בסוף ניצחנו וגו' וזה סיפור שיהיה שווה לספר אם הפועל תגיע לגמר מול אשקלון.

בינתיים המשחק עומד להתחיל עוד 40 דקות ואני משוכנע שאשדוד הולכת להביס את הפועל. לא סתם לנצח, אלא להביס. ראיתי את הפועל בשבת וזה היה עגום. ראיתי את אשדוד ברבע-גמר מול מכבי פ"ת והיא נראתה מספיק דינמית ובטוחה בעצמה כדי לקחת את הגביע. בקיצור, הולך להיות ערב עצוב. כמה עצוב ? נראה לי שבסביבות 22:00 אני אשב לכתוב דו"ח צפייה. ככה עצוב.