זהו זה. המהפך הושלם. אם עד לפני עונה הייתי מעקם את חוטמי בבוז כלפי "כוכב נולד", ובכל פעם שהייתי רואה את השותפה שלי רואה את התכנית הזו הייתי שואל אותה כמו אב נרגן לטינאייג'ר מעצבן "מה, שוב פעם הזבל הזה ???", מגיע השיר החדש של ג'קו ומאיה רוטמן ומבהיר לי סופית שכנראה נכבשתי. לא טוטאלית ולא באופן בלתי הפיך, אבל יש סיכויים סבירים שאת העונה החמישית של "כוכב נולד" אני ממש אטרח לראות ואפילו, אולי, אגלה קצת מעורבות רגשית. זה התחיל לקראת סוף העונה הקודמת שכולם אמרו לי שאני חייב לראות כי יש מועמדים ממש טובים. זה נמשך בסימפטיה (שעדיין לא התכלתה) לנינט, שי גבסו והראל מויאל ועכשיו השיר החדש הזה.
מצד אחד, קצת חבל לי על מה שקרה לג'קו אחרי הזכייה. אני משוכנע שהוא יחזור בענק וייעשה את שלו. מהצד האחר, עוד יותר חבל לי, שיוצר וזמר שמסוגל לכתוב שירים כמו "קשה לי לא להתרגש" לא יזכה לתהילה שלה הוא ראוי. ואגב, זה לא כזה שיר ענק אלא שהוא בא לי טוב. והרי זה כל מה שאתה מצפה משיר, לפחות בתחילת דרככם המשותפת.
בקיצור, העונה הקרובה תהיה בימי שישי, בד"כ ימים פנויים. אני מאחל לעצמי שיהיה לי מה לעשות בימי שישי חוץ מלראות טלוויזיה. ולמרות המשפט האחרון, סביר שאני אהיה שם לתחילת העונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
