הבלוג של אילון

"אפקט הפרפר" הוא אחד מאותם סרטים שמעוררים בד"כ תגובות מעורבות. אני -  מכור לסרטים על מסעות בזמן, שינויים שעושים בעבר וכיו"ב - למשל, מאוד אהבתי אותו. הרבה אנשים אחרים דווקא לא. בראש ובראשונה, אני מניח שלצופים קשה להתרגל לאשטון קוצ'ר בתפקיד רציני. אשטון קוצ'ר שהתפרסם בהתחלה בתור מייקל קלסו האהבל החביב מ"מופע שנות השבעים" ואח"כ בתור מי שעושה את דמי מור, מגלם פה לראשונה בקריירה המקצועית שלו תפקיד שדורש קצת יותר מאמץ. לטעמי הוא היה ממש בסדר. חוצמזה, יש את הקטע של חזרה אחורה בזמן ו - The Road not taken, אחד מהנושאים הקולנועיים האהובים עליי ביותר (החל מהטרילוגיה המעולה של "בחזרה לעתיד" וכלה בסרטים דוגמת "דלתות מסתובבות", "Run לולה Run"). והכי חשוב, איימי סמארט המתוקה-להפליא בתפקיד זוגתו של קוצ'ר בסרט. שלוש סיבות טובות לראות "אפקט הפרפר". בין לבין יש עלילה מותחת, עמוסת שינויים, מעברים חדים בזמן, מהפכים, קשיי הסתגלות (של הצופים that is) פורנוגרפיית ילדים, פדופיליה, הטלת מום בבע"ח ובני-אדם, זנות, אונס, התמכרות להרואין, התעללות וגם קצת סרט בדרך. לא צריך להתרשם לרעה מהרשימה המובאת לעיל, זה עדיין סרט טוב, לא קשה מדיי לצפייה ושווה בהחלט את הריכוז והמאמץ.

ולעלילה: אוון הוא ילד הגדל יחד עם אימו (אביו מאושפז במוסד לחולי נפש עקב תופעות של בלקאאוטים) המתחיל לסבול מתופעה מוזרה: במצבים טראומטיים הוא מאבד את הכרתו. הפסיכולוג שמטפל בו ממליץ לו לכתוב יומן שיתעד את כל מה שעובר עליו. העלילה קופצת כמה שנים קדימה ועכשיו אוון יחד עם חבריו הטובים לני, קיילי ואחיה טומי, משחקים בדינמיט ואוון שב ומאבד את הכרתו. בשלב שבו אשטון קוצ'ר מצטרף לסרט אנחנו רואים אותו כסטודנט מצליח לפסיכולוגיה. לילה אחד, הוא מגלה שהיומנים שהוא כתב כילד יכולים לשמש אותו כפורטל לעבר. כשהוא חוזר לעבר הוא יכול לשנות (בעזרת התבונה שלו כבוגר) דברים שהוא אמר ודברים שקרו לו. אלא שכל שינוי שהוא מבצע בעבר, יוצר טראומות גדולות יותר לעתיד ולאט-לאט אוון מגלה שאין באפשרותו להפוך את כולם למרוצים. זה, בקווים כללים, סיפור העלילה. יש בסרט הזה הרבה יותר ממה שהצלחתי או ממה שאני יכול לתאר. חלק יגידו שזה סרט ממש טוב, חלק יאשימו אותו בקלישות וחפיפיות. אני דווקא מאוד אהבתי ולכן, ממליץ בחום.